• ניוזלטר חודש אוקטובר 2014

    header

    אוקטובר 2014

     

     
    כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי – לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים.
    header
     

     

    המאבק האמיתי מתחיל

    למרות שדיוני ועדת הכספים התנהלו כמעט כרגיל גם בזמן פגרת הכנסת, יש משהו מרגש בתחילת כנס חורף חדש. בייחוד כזה שאנחנו יודעים שהולך להיות כל כך משמעותי. הרבה מאבקים ניצבים בפנינו ובראשם המאבק על התקציב. מהמעט שפורסם בינתיים כבר ברור שלמרות ההצהרות על תקציב חברתי ותוספות לרווחה ולחינוך – בשורה של ממש אין פה. נהפוך הוא, התקציב החדש של לפיד ונתניהו כולל פגיעה קשה בהורים לילדים קטנים, בצעירים ובנכים, וזה עוד מבלי שלפיד הסביר מאיפה יביא את הכסף שהבטיח כתוספת למשרד הביטחון בהמשך השנה, למסקנות הוועדה למלחמה בעוני שהוא עצמו הקים, ועוד שלל הבטחות ללא כיסוי. אם לא די בכך, התקציב יגיע לכנסת באיחור חריג מהנהוג – ולחברי הכנסת יהיה אפס זמן להתעמק, לבדוק את הפרטים ולהיאבק על הסעיפים הנכונים. הגשתי בקשה לקיים על כך אופן וזמן הדיון בתקציב המדינה בוועדת הכספים ואני מקווה שחברי כנסת נוספים יצטרפו אליי למאבק למען מנהל תקין. המאבק על התקציב הוא ההזדמנות שלנו, חברי האופוזיציה, לחשוף את השקרים שהממשלה הזאת מפזרת ולהראות לאן באמת הולכים כספי המסים ומהו סדר העדיפויות האמיתי שלה. אתם מוזמנים לצפות בראיון שלי אצל שרון כידון ודניאל בן סימון על המאבק הקרב על התקציב ועל עבודתי בוועדת הכספים:

     

     

    שכירות הוגנת – עוד החורף

    פתחנו את שנת הלימודים האקדמית בכנס חירום למען חוק השכירות ההוגנת שלי ביחד עם התאחדות הסטודנטים, המייצגת יותר מ-300 אלף סטודנטים בישראל. ההוצאה הכי גדולה של הסטודנטים האלה תהיה השנה, כמו בכל שנה, שכר הדירה שלהם. מאז 2007 שכר הדירה קפץ ביותר מ-64% והניזוקים המרכזיים הם צעירים וצעירות בכל רחבי הארץ, שבכל מקום שהם עוברים לגור בו, מעלים להם את שכר הדירה ללא כל תקנה. ביחד עם חבריי, ח"כ חיליק בר וח"כ אורלי לוי-אבקסיס, כינסנו דיון חירום של שדולת שוכרי הדירות בשיתוף התאחדות הסטודנטים ברשות אורי רשטיק, כדי להבהיר לממשלה: אין לנו יותר זמן לחכות, ל-2 מיליון שוכרי דירות בישראל מגיעה שכירות הוגנת. לפני כשבעה חודשים הבטיח שר האוצר, יאיר לפיד כי הוא מאמץ את עיקרי הצעת החוק שהגשתי ביחד עם חברי הכנסת בר ולוי והקים ועדה בינמשרדית לגיבוש חוק ממשלתי להסדרת יחסי השוכר והמשכיר. הוועדה נתבקשה לכתוב תזכיר חוק בתוך 60 ימים, אבל חלפו כבר הרבה יותר מ-60 יום ותזכיר עדיין אין. נציגי הסטודנטים מרחבי הארץ, גם מקצרין, שדרות, באר שבע וחיפה, סיפרו לנו בכנס על מצוקות הדיור שלהם, על עליות מחירים של 700 שקל בשנה, על בעלי בתים שלא מוכנים להחזיר את צ'ק הערבות גם שנתיים אחרי שהדיירים עזבו ועל דירות שהמטבח משמש בהן גם כמקלחת. אסור לתת להם לחכות יותר. מדובר בסטודנטים שרק לפני חודשיים יצאו להגן על המדינה במבצע צוק איתן וזהו תפקידה להגן עליהם בחזרה, גם על חוזי השכירות שלהם. הצטרפו אלינו למאבק בעמוד הפייסבוק, צפו בכתבה בערוץ 2, בגלובס, דה מרקר וכלכליסט והאזינו לראיון שלי בנושא אצל גבי גזית.

    header
     

     

    כשאין שקיפות, יש שחיתות

    רק לפני חודש נחשף בידיעות אחרונות היקף האפליה בחלוקת התקציבים של החטיבה להתיישבות. מטרתה המקורית של החטיבה היא בנייה ותשתיות בפריפריה, ואולם – משום מה החטיבה מסרבת לפרסם את התקציבים שלה ואת המקומות שבהם היא בוחרת לבנות. מכון המחקר מולד גילה נתונים של משרד האוצר שחושפים כי ב-2014 החטיבה להתיישבות הזרימה את רוב הכסף שקיבלה מהמדינה, מאות מליוני שקלים, להתנחלויות. במקום לחלק את הכספים שקיבלה מאיתנו באופן שווה בכל רחבי הארץ, החטיבה העבירה 75% מתקציבה אל מעבר לקו הירוק, ושכחה את הגליל, הנגב והגולן. רק בית אל, לבדה, קיבלה יותר כסף מהגליל והנגב ביחד. בדרך, החטיבה דאגה גם לחלק מתנות לעמותות פרטיות שמממנות את פועלם של חברי מפלגת הבית היהודי.

    למרות בקשות חוזרות ונשנות שלי ושל חברי כנסת נוספים, החטיבה עדיין מסרבת לחשוף את התקציב שלה, ומה שיותר מדהים הוא שזה לא עוצר את הממשלה והאוצר מלהזרים לשם מיליונים נוספים. רק לפני שבועיים אישרו השרים בישיבת הממשלה תוספת של 130 מיליון לחטיבה, כפול מהתקציב שניתן לה בבסיס, ומבלי שהחטיבה תידרש לומר מה תעשה בכסף הזה! נראה לכם הגיוני לשלם על משהו בלי לדעת על מה? זימנתי דיון דחוף על תקציבי החטיבה וניגודי העניינים שעלו מהתחקיר בוועדה לביקורת המדינה והוא ייערך בשבוע הבא. אם מישהו מכם רוצה להגיע לדיון, כתבו לי ל-sshaffir@knesset.go.il. מבטיחה לעדכן בהתפתחויות.

    header
     

     

    המחאה החברתית של רבין

    דמותו של רבין מייצגת היום עבור רבים את הרדיפה אחר השלום, וטוב שכך. אבל חלק לא פחות חשוב ממורשת רבין הוא המדיניות הכלכלית-חברתית שלו. רבין הוביל שינוי מהפכני בסדרי העדיפויות: מדיניות החותרת לטפח את הבריאות, החינוך, יחסי יהודים-ערבים והרווחה בכללותה. הממשלה שלו הגדילה את תקציב החינוך במיליארדים רבים (גידול ב-70%), הביאה לעליית השכר (שבשנות ממשלת נתניהו נכנס לקיפאון) והובילה תכניות פיתוח והשקעות כלכליות חסרות-תקדים במגזר הערבי, מתוך הבנת הצורך החברתי והבטחוני שבשילוב הציבור הערבי בחברה הישראלית.

    בימים אלו, רגע לפני שתקציב אנטי חברתי נוסף מונח על שולחן הכנסת ובזמנים שבהם אזרחים רבים כל כך מואסים בחוסר האחריות של הממשלה כלפי מצוקותיהם החברתיות והכלכליות, חשוב שנזכור גם את המורשת הזו. רבין לרגע לא חשב שיש לבכר את הדגל המדיני על פני הדגל החברתי. שני הדגלים הללו הם אבני יסוד לכינונה של חברה רודפת שלום וצדק. כך גם עלינו, במחנה הדמוקרטי, לנהוג. קראו את הטור המלא שפרסמתי ב-ynet.

    header
     

     

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש של עשייה!
    שלכם,
    סתיו

     

     

  • October 2014 Newsletter

    header

    October 2014

    header
     

     

    The Real Battle Begins

    Despite the fact that discussions on the Finance Committee have been taking place nearly as normal even during the Kensset recess, there is something exciting about beginning a new winter session, especially one we know will be significant. We're facing a variety of struggles, with the battle over the national budget at the forefront. From what little of the budget that has been published, it is already clear that despite public statements that the budget is "social-justice friendly" and benefits our nation's welfare and education systems, at the end of the day, it fails on both counts. Indeed, on the contrary, Lapid and Netanyahu's new budget does significant harm to young people, disabled people and the parents of young children. It does all of this even before Lapid explains where he plans to get the additional money he promised the Defense Ministry later this year, the money needed to put carry out the recommendations of the committee for the war on poverty that he himself established, and other empty promises. And that's not all: the budget will arrive in the Knesset abnormally late — this means that members of Knesset will have very little time to go through it, look over the specifics, and pick important fights over crucial line items. I submitted a request for a discussion on the Finance Committee regarding the national budget and I hope my colleagues will join me in this struggle for good governance. This is our opportunity, as members of the opposition, to expose the lies that this government is spreading, its true priorities, and to show where our tax money is really going. You can watch my interview with Sharon Kidon and Daniel Ben Simon about the battle over the budget and my work on the Finance Committee here:


     

     

    Fair Rent — This Winter!

    We began this academic year with an emergency meeting about my Fair Rent Bill along with the Student Union, which represents more than 300,000 students in Israel. These students' largest expenditure this year — as it is every year — will be their rent. Since 2007, rent has risen by 64%, and the ones who have faced the brunt of this rising cost has been young people across Israel. Any place they decide to move, rent rises with no regulation. This is why, together with my colleagues MK Hilik Bar and MK Orly Levi-Abekasis, we convened an emergency meeting of the the Renters' Lobby along with the Student Union and under the auspices of Uri Reshtik. We wanted to make it clear to the government that we will wait no longer — Israel's 2 million tenants deserve fair rent. A week ago, Finance Minister Yair Lapid promised that he would adopt the principles of the proposed bill I submitted together with MK Bar and Levi, and that he would establish an inter-ministerial committee to formulate a government bill that would regulate the relationship between tenant and landlord. The committee was asked to write a memorandum for the law within 60 days, but so far, no we've seen no such memorandum while far more than 60 days have passed. Student representatives from across Israel — from Katzrin, Sderot, Be'er Sheva and Haifa — told us of their housing woes: shortages, rent hikes, sometimes up to NIS 700 per year, and landlords who aren't willing to return their security deposit even two years after the tenant vacated the apartment. I even heard about apartments where the kitchen doubles as the shower. We cannot wait any longer. We're talking about students who only two months ago went out to defend this country in Operation Protective Edge Now, it's up to us to protect them in return — which includes protecting their rental contracts. Join us in our struggle on Facebook, watch the report on Channel 2, Globes, The Marker, and Calcalist, and listen to my interview on the subject with Gabi Gazit

    header
     

     

    Without Transparency, There's Corruption

    It was only month ago that Yedioth Aharonoth broke the story that uncovered the scope of the discriminatory financial practices of the Settlement Division. Based on Ministry of Finance data, the Molad Center, a progressive think tank, uncovered hundreds of millions of taxpayer shekels that had been transferred in secret by the Settlement Division to build settlements in the West Bank while sending mere crumbs to the Negev, the Galilee and the Golan Heights. The settlement of Beit-El alone, for example, received more money from the Galilee and the Negev combined. Along the way, the Settlement Division also managed to distribute a number of financial gifts to private NGOs that fund the activities of members of the Jewish Home Party.
    Despite repeated requests from myself and other Knesset members, the Settlement Division still refuses to disclose its budget. What is perhaps more amazing is that this has not stopped the government and the Finance Ministry from directing additional millions into their purse. Just two weeks ago a meeting of government ministers approved an addition of NIS 130 million to the Settlement Division's budget — double its initial budget, and without any demand that the Settlement Devision be upfront about what it will do with this money! Does it seem reasonable to pay for something without knowing what it is you're paying for? Following these new findings and the continued flow of funds to the Settlement Division, I've called for a discussion of the Division's budget and its conflicts of interest on the State Control Committee to be held next week. I promise to update you with developments.

    header
     

     

    Rabin's social protest

    For many, Rabin's image today is associated with the pursuit of peace, and admirably so. But another, equally important part of his legacy was a socio-economic stances. Rabin lead the way for a revolutionary shift in Israel's priorities. He paved the way for policies that aimed to foster health, education, Jewish-Arab relations and welfare in general. His government upped the education budget by billions of shekels (a 70% increase), a move which generated a wage hike (a hike which has only stagnated during Netanyahu's tenure), and led to a previously unprecedented program for development and investment in the Arab sector, one that came with an understanding of both the social and security necessity of integrating the Arab public in Israeli society.
    Now, moments before this "anti-social" budget is presented in the Knesset, and at a time when a great many citizens are so deeply tired of their government attitude towards their social and economic difficulties, it's important that we remember this heritage. Not for a moment did Rabin preference the political over the "social" or societal. Both were cornerstones in the establishment of a society that pursues peace and justice. It is up us, in the democratic camp, to follow his example.
    header
     

     

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • ניוזלטר חודש ספטמבר 2014

    header

    ספטמבר 2014

     

     

    רגע לפני שהשנה החדשה נפתחת, ברצוני לצרף למענכם דין וחשבון שנתי: סיכום כל השעות שהקדשתי השנה לשירות הציבור. מהמאבקים בוועדת הכספים על התקציב הסודי של המדינה, דרך חשיפת תכנית האוצר לחיסול הביטוח הלאומי ועד להצעות החוק לדיור בר השגה ולשכירות הוגנת, אלפי הקילומטרים שחציתי בכבישי ישראל וכל המפגשים, הפעילויות והכנסים שערכתי בכל רחבי הארץ.

    אני מבטיחה לכם שגם בשנה החדשה אמשיך לעשות למענכם שעות נוספות, ולעבוד בשקדנות, באומץ ובאמונה גדולה. השנה הוכחנו שאפשר לנצח גם מהאופוזציה, ומי ייתן ובשנה הבאה נגלה שאפשר להגיע אפילו רחוק יותר.

    header
     

     

    את החודש האחרון הקדשתי לשני נושאים מרכזיים: המאבק שלי לחשיפת התקציב הסודי בוועדת הכספים ודאגה לתושבי הדרום שהממשלה הפנתה להם עורף.

    משחקי התקציב

    בימים האחרונים אנחנו עדים לכיפופי הידיים בין שר האוצר לראש הממשלה על תקציב המדינה לשנה הבאה. מדובר בהצגה בלבד. הצגה שתלווה אותנו עוד חודשים עד לאישור התקציב, אבל לצערי אינה משקפת בכלל את ההחלטות האמיתיות שמתקבלות הרחק מעיני הציבור – וגם מעיניהם של חברי הכנסת. שיטת השינויים בתקציב שחשפתי השנה מאפשרת למשרד האוצר לשנות כמעט את כל התקציב (87% מתוך סעיפי התקציב השתנו ב-2012) במשך השנה מבלי שהציבור יידע על כך. מאות מיליוני שקלים עוברים מאחורי הגב שלנו אל עמותות, חברות פרטיות ובעלי אינטרסים המקרובים לשלטון ללא כל דין וחשבון. עתרתי לבג"ץ בדרישה לגבש נוהל חדש שיגדיר את מנגנון התקצוב השנתי וישים סוף לשיטה שהופכת את כספי המסים שלנו למשחק פוליטי. בתוך חודשים ארוכים של מאבק בוועדה, הצלחנו לגרום לאוצר לפרסם לראשונה בהיסטוריה את כל התקציב לציבור. אבל זה ממש לא סוף המאבק. אבנר הופשטיין מהערוץ הראשון ליווה אותי בחודשים האחרונים. כדי להבין איך עובדת הקומבינה שגונבת לכולנו את הכסף בחסות המדינה, צפו בכתבתו:


     

     

    דרום עכשיו

    כמעט חודשיים וחצי חלפו מאז התחיל מבצע צוק איתן ותושבי הדרום, הגיבורים השקטים של המלחמה הזו, עדיין לא ראו שקל מהמדינה בסיוע משמעותי לשיקום חייהם. כל החיבוקים, ההצהרות וההבטחות שקיבלו מעל מסך הטלוויזיה לא שווים כלום אם לא עומדים מאחוריהם מעשים ותקציבים. במקום להשקיע עכשיו ולהפוך את הדרום לאזור האטרקטיבי ביותר בארץ על מנת למנוע קריסה של העסקים, אבטלה ועזיבה של התושבים, הממשלה מפקירה אותם ודוחה קבלת החלטות – דחייה שבעתיד תעלה לנו הרבה הרבה יותר. כינסתי דיון פגרה מיוחד במליאה כדי להזכיר לממשלה את תושבי הדרום ובשבוע שעבר שלחתי עם חברי כנסת נוספים בקשה דחופה ליו"ר ועדת הכספים לקיים דיון בעניין שיקום הדרום בהקדם האפשרי. "למה אתם מפקירים את תושבי הדרום? כי אין להם לובי סחטני בממשלה? כי הם לא מקורבים למקבלי ההחלטות?", שאלתי את נציגי הממשלה בדיון בכנסת. צפו בנאום המלא:

    לא רק בעלי ההון

    מרגש! גם "דה מרקר" וגם "כלכליסט" בחרו בי השנה לאחת מ-100 המשפיעים על הכלכלה הישראלית. אני אחת מנבחרי הציבור הבודדים שנכנסו לרשימה, וגם הצעירה היחידה. בתקווה שבשנה הבאה נראה עוד הרבה צעירים וצעירות הופכים למשפיעים על הכלכלה, החברה והמדיניות הישראלית.

    header
     

     

    תחל שנה וברכותיה

    סיכום השנה הוא גם הזדמנות להודות לשני אנשים יקרים, יועציי הפרלמנטריים, שבלעדיהם כל הדברים שפירטתי למעלה פשוט לא היו מתרחשים. להיות יועץ פרלמנטרי זו עבודה תובענית שדורשת המון הקרבה אישית, ולרוב אתה מסיים את היום מבלי שהציבור יודע כמה הקדשת למענו. אז סיון שור וברוך גורביץ', יועצי היקרים, אני רוצה לומר לכם תודה ענקית, מכל הלב. המסירות, החוצפה, האמונה החזקה בדרך והאנרגיות הגדולות שלכם היו דלק בלתי נדלה לכל השנה האחרונה. אני אוהבת אתכם מאוד.

    ולכולכם – חברי היקרים, מתנדבים מופלאים, שותפיי לדרך, שקראתם, ששיתפתם, שפגשתם אותי בכל רחבי הארץ, שהגעתם לכנסת ושהתגייסתם למאבק בוועדת הכספים – אני מאושרת על ההזדמנות לעבוד אתכם ובשבילכם. זו היתה שנה מאתגרת, והעמידה שלכם לצידי הפכה אותה לשנה של נצחונות.

    אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שתהיה שנה של הגשמה, עשייה והתפתחות.
    שתהיה לנו שנה של שלום, של צדק וסולידריות אמיתית.
    חג שמח!

    שלכם,
    סתיו

    header
     

     

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

     

     

  • September 2014 Newsletter

    header

    September 2014

     

     

    In the moments before we usher in the New Year, I wanted to share my personal annual accounting with you: below is a summary of the hours I spent this year in service of the public. This document includes everything: from the Finance Committee struggle over the state's secret budget, our exposure of the Treasury's plan to eliminate Social Security, and my proposed bill for affordable housing and rent control — to the thousands of kilometers spent on Israel's roads and all the meetings, activities and conferences over the length and breadth of this country.
    I promise that in the coming year I will continue to work these long hours with diligence, courage and great faith. This year we proved the possibility of winning even while sitting in the opposition. May next year bring even more possibility.

    header
     

     

    I dedicated this last month to two key issues: my struggle to expose the Finance Committee's secret budget and my concern as the government turned its back on the residents of southern Israel.

    Budget Games

    Recently, we've been witness to the Finance MInister and the Prime Minister's arm wrestling over next year's national budget. But it's all for show. This show will follow us around for months until the budget is approved, but to my chagrin, it is in no way reflective the real decisions being made far from the public eye — as well as far from the eyes of other members of Knesset. Various methods that are currently built-in to the budget, those I uncovered this year, allow the Treasury to change just about all of the budget over the rest of the year after it has been passed (87% of the budget items were changed in 2012). These changes are made without the public's knowledge. Hundreds of millions of shekels pass behind our backs to NGOs, private companies, and special interests close to ruling parties with no accountability. The intercession of the High Court demanded that we formulate a new procedure that would define the mechanisms for the annual budget, mechanisms that will put an end to the current method which turns our tax money into a game of politics. Journalist Avner Hoffstein has been following me through these battles over the last few months and wrote about it. You can see his piece here:


     

     

    The South. Now.

    Some two and a half months have past since the beginning of Operation Protective Edge and the residents of the south, the quiet heroes of this war, still haven't seen a shekel from their government in the form of real, substantial help in rebuilding their lives. All of the hugs, statements and promises, that came along with the TV cameras aren't worth a dime without action and budgets to go along with them. Instead of investing in the south to prevent business from collapsing, unemployment from skyrocketing and the population from leaving, the government has abandoned this region, avoiding taking any decisions — this is an avoidance that will cost us dearly in the future. I convened a special holiday plenary session in the Knesset to remind the government of the needs of its constituents in the south and last week I, along with a few of my colleagues, sent an urgent request to the Chairman of the Finance Committee asking for a discussion about how to help rehabilitate the South as soon as possible. "Why are you leaving the residents of the south out to dry? Because they don't have an extortionist lobby in the government? Because they're not close enough to decision-makers?" I asked the representatives of the government in that earlier Knesset discussion. See my full speech:


     

     

    Not Just the Wealthy

    This month the financial newspapers The Marker and Calcalist published an issue with the "Top 100 Influentials in the Israeli Economy", and I was happy to have been included on this distinguished list.

    header

    This newsletter, at the start of the New Year, is an excellent opportunity to thank two people very dear to me, my Parliamentary Aids, without whom none the things detailed above would have happened. The job of Parliamentary Aid is demanding one that requires a great deal of personal sacrifice. It is a job in which one often ends each hard day without the public having any knowledge of what it is that has been done for its benefit. So Sivan Shur and Baruch Gurevitch, my dear aids, I want to thank you with all my heart. Your dedication, your audacity, your strong faith along the way, and your extraordinary energy have the fuel that has kept me going this last year. I love you very much.
    And to all of you — my dear friends, wonderful volunteer, my partners on this road, that you read, shared, and met me all across this land, and that you can came out to the Knesset, and you enlisted in my struggle on the Finance Committee — I am so glad that I had the opportunity to work with you and for you. It was a challenging year, but you standing at my side has made it a victorious one.

    I wish each and every one of you a year full of fulfillment, action, and self-development.
    We should all have a peaceful year, a year full of justice and true solidarity.

    header
     

     

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • ניוזלטר חודש אוגוסט 2014

    header

    אוגוסט 2014

     

     

    מחאת המיליארדים

    למרות פגרת הקיץ, השבועות האחרונים היו עמוסים במיוחד. המלחמה בוועדת הכספים נגד התקציב הסודי שחשפתי השנה, מחאת המיליארדים, מגיעה לשיאה בדיונים חטופים על קיצוצים בשירותים החברתיים. יו"ר ועדת הכספים מפחד מהח"כית שמעזה לחשוף את התחבולות שלו ואת הדילים הפוליטיים שהוא סוגר עם משרד האוצר על חשבון הכסף של כולנו, ומגרש אותי מהוועדה בכוח. זה לא מצליח לו: בסוף האמת יוצאת לאור. כתבת "הארץ", נעמי דרום, עקבה אחרי מקרוב במשך חודשיים ובכתבת השער של מוסף הארץ בשבוע שעבר פירסמה מבט מבפנים על המלחמה שלי על הכסף שלכם. אני מזמינה אתכם לקרוא את הראיון איתי ולהעביר הלאה (לחיצה על התמונה מובילה לכתבה, או אתם לא מנויים לחצו כאן):

    stavshaffir haaretz
     

     

    איפה הכסף של הדרום?

    במשך כל ימי הלחימה דרשתי ממשרד האוצר ומוועדת הכספים דבר אחד: להעביר כסף לחיזוק הכלכלה בדרום, ולבנות תכנית רב-שנתית לשיקום החוסן החברתי של ישובי הדרום ועוטף עזה. במדינה מתוקנת היה מוקם עכשיו מערך סיוע של עובדים סוציאליים לילדים שנפגעו מטראומה ושחוששים לחזור הביתה, או לצאת החוצה מהמרחב המוגן, והיה מועבר סיוע תקציבי משמעותי למערכת החינוך ולחינוך הלא פורמלי. היו בונים תכנית מיוחדת לסטודנטים במכללת ספיר ובאוניברסיטת בן גוריון כדי לסייע להם להתגבר על הקשיים הכלכליים כתוצאה מקיץ ללא עבודה ולהישאר לגור בדרום.

    אבל את הכסף הזה לא דחוף לאוצר להעביר. במקום זה, הם כינסו ישיבה מיוחדת של ועדת הכספים כדי להעביר 20 מיליון שקלים לחיזוק החוסן החברתי ביהודה ושומרון ו-70 מיליון שקלים למועצות הדתיות. זה כבר לא עניין של שמאל וימין – זה פשוט עיוות של סדרי העדיפויות. יו"ר ועדת כספים, ח"כ ניסן סלומינסקי הציב תנאי: הוא לא מקדם את חוק המע"מ של לפיד עד שלא מעבירים 20 מיליון שקלים להתנחלויות. לא לנחל עוז, לא לכפר עזה, לא לבאר שבע. מה שמעניין את הימין זה בית אל, אלקנה וחברון. צריך להגיד את זה ברור וחד: הח"כים של הימין שכחו את הציונות ושכחו את מדינת ישראל. הם נלחמים רק על עתידן של הגבעות ביהודה ושומרון, ומצידם תושבי הדרום יכולים ללכת לחפש את החברים שלהם. קראו כאן את הטור שפרסמתי בהארץ וצפו בכתבה של מתן חודורוב על הדיון:


     

     

    התשובה שלי לגיא רולניק

    גיא רולניק קורא לי, בטור השבועי שלו, להיאבק במלציות המיסוי שסוחטות את הקופה הציבורית. אני מסבירה לו בטור תגובה שכדי להיאבק במליציות חייבים קודם כל לחסל את המנהרות שבאמצעותן קבוצות האינטרסים הסחטניות מצליחות לעשות בתקציב המדינה כבשלהן. קראו כאן את הטור

    צריכה אתכם איתי

    ככל שאמשיך במאבק על השקיפות, כך יפעילו המתנגדים לו כוח גדול יותר בניסיון להשתיק אותי. הרבה אנשים מרוויחים הרבה מאוד כסף וכוח מהמצב הקיים, והם לא מתכוונים לוותר עליו בשום פנים ואופן. כדי להבטיח שאף אחד לא יעצור אותנו אני זקוקה לכם איתי. לא רק בלייקים ובפרגונים המשמחים שאני מקבלת ברחוב או במיילים המחזקים שאתם כותבים לי. זה מחמם את הלב, אבל כדי לעקור מהשורש את השחיתות שמתקיימת בוועדת הכספים, אני צריכה גב חזק בתוך המפלגה שלי. אני זקוקה לכל אחד ואחת מכם, שאכפת לו לאן הכסף שלו הולך ומוכן להתייצב לצידי ברגע האמת.

    בלי אנשים שיתפקדו למפלגת העבודה ויתמכו בי מתוכה, המשימה הזו תהיה בלתי אפשרית. האנשים שמרוויחים מהמצב הקיים מכירים היטב את השיטה ומנסים להפעיל לחץ גם מבפנים. אנחנו יכולים לנצח אותם אם נפעל ביחד.

    התפקדות למפלגת העבודה לוקחת לא יותר משתי דקות ועולה 75 שקלים בשנה. הכנסו ללינק והצטרפו למאבק שלי. זו כבר לא מחאת המיליון. זו מחאה על מיליארדי השקלים שלנו שהוזרמו למקומות הלא נכונים.

    להתפקדות ליחצו כאן
    stav needs you
     

     

    אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש גדוש בעשייה לכולנו

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • דין וחשבון לבוחר יולי 2014

    header

    יולי 2014

    כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי – לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים.

    header
     

     

    גב איתן לתושבי הדרום

    החודש האחרון היה קשה מנשוא עבור כל אזרח ישראלי. העיניים נרטבות מכל ידיעה על חייל שנופל, הבטן מתהפכת למראה יישובי הרפאים שתושביהם התפנו בשל איום המנהרות, והמחשבה על שגרת החיים הבלתי נתפסת של כל כך הרבה ילדים בדרום לא נותנת לישון. בשעה כזו המשמעות של היותך נבחר ציבור מקבלת משנה תוקף – זו האחריות שלנו להחזיר את השקט והביטחון לכולם, לנחם את המשפחות שאיבדו את אהוביהן, לחזק את חיילי צה”ל וגם, ולא פחות חשוב, לדאוג למצוקות החברתיות והכלכליות שרק מחריפות בשעת מלחמה.

    סדר היום שלי החודש התמקד בדרום. בבקרים נלחמתי בוועדת הכספים למען הפיצויים לתושבי הדרום ונגד הספינים של הממשלה, שניצלה את מסך עשן התותחים כדי לנסות ולהעביר בסתר כספים גדולים ליעדים שלא הייתם מסכימים איתם. בערבים נסעתי לסיורים בדרום, למפגשים עם תושבי הקיבוצים והיישובים, לתמיכה במתנדבים הרבים שעבדו בשכונות המצוקה, לביקורי הפצועים בבתי החולים ולניחומי המשפחות השכולות.

    לצערי, הציניות של הממשלה לא מפסיקה בזמן מלחמה. מצד אחד, החיבוקים ל”עורף האמיץ שלנו” שנשלחו דרומה מהפוליטיקאים באולפני הטלוויזיה, ומצד שני, עד לשבוע האחרון לא עבר ולו שקל אחד (!) ליישובי הדרום בתמיכה בעסקים ובשירותי הרווחה. מי מכם שעקב אחר העבודה שלי בוועדת הכספים יודע היטב כמה מהר עוברים פה תקציבים כשלממשלה בוער להעביר אותם. עובדה: לפני שלושה שבועות, בעיצומה של המלחמה, היה דחוף ליו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומינסקי, להעביר 40 מיליון שקלים לטובת שירותי החינוך והרווחה בהתנחלויות. בניסיונותיו להילחם על התקציב הזה ולדחוק את יש עתיד להצביע בעדו, הוא אף הביא לעצירת הדיונים על חוק מע"מ אפס של לפיד. אך כשמדובר בשדרות? באשקלון? בקיבוצי עוטף עזה? אז פתאום יש זמן.

    אני לא מוכנה לסבול את החלוקה הלא הוגנת הזו. זה הזמן להעביר את הכסף שלנו למקומות שזקוקים לו יותר מכל. זה לא רק עניין מוסרי, אלא גם עניין כלכלי. קריסה של עסקים בדרום תגרור אחריה נזקים קשים בהרבה. האזינו לראיון הרדיו שלי בנושא.

    אם נקלעתם לאיזשהו קושי כתוצאה מימי הלחימה, אתם מוזמנים לשתף אותי בכתובת המייל -sshaffir@knesset.gov.il ואעשה כל שביכולתי לפתור את הבעיה, בסיוע הרשויות.

    אתם מוזמנים לצפות בראיון שלי בערוץ 2:

    הרגע שאחרי

    רגע אחרי שהחלק הצבאי של המבצע הזה הסתיים, חייבים להמשיך למבצע מדיני. באותה תקיפות, באותה נחישות, למען הסדר שיאפשר לנו להניח את גלגל הדמים הזה מאחורינו ויביא שקט. הסכם כזה הוא אפשרי. לא הסדר עם הפלסטינים בלבד, אלא בשותפות מרובעת: ישראל, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית, תוך חתירה להסכם אזורי על בסיס היוזמה הערבית ובערבויות של ארה”ב ואירופה. ללא שינוי באסטרטגיה המדינית של נתניהו, “צוק איתן” יהיה רק עוד אבן בדרך למבצע הבא.

    ביום שאחרי, צריך גם להסתכל פנימה, על מה שקורה לחברה הישראלית. בשבועות האחרונים אנו עדים לא רק למלחמה בחוץ, אלא גם בתוך הבית. הגזענות וההסתה ברשתות החברתיות וברחוב חוצים מחנות וגבולות. התסכול והמרירות שבליבם של אזרחים בשל המצב הבטחוני הקשה, מתרגמים לכדי שנאה כנגד מי ששונה מאיתנו, או שמחזיק בדעות הפוכות לשלנו. אסור לנו להשלים עם המצב הזה. השנאה שמתגלה בתוכינו איננה מוסיפה לרוח הלחימה של חיילי צה״ל ואינה מסייעת למאמץ המלחמתי; להפך, אלה מתעצמים דווקא בזכות גילויי הסולידריות והשותפות שבחברה הישראלית, ואלו רבים וגדולים. אני מצפה מראש הממשלה לגנות באופן חריף את התופעות הללו ולהיאבק ביד קשה בפורעי החוק. שתיקתו מסוכנת. לפני שני עשורים כמעט, ההסתה והאלימות בשיח הפנימי בישראל הביאו לרציחתו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז”ל, ויצרה קרע בחברה הישראלית שעדיין לא הצלחנו לאחות. עלינו לעשות הכל כדי למנוע את המלחמה הפנימית שבינינו.

     

     

    מרוב רעש יצא אפס

    כנס הקיץ של הכנסת הסתיים בפארסה גדולה: חוק הפטור ממע”מ של יאיר לפיד הופל על ידי האופוזיציה, לאחר תהליך ארוך ומייגע של דיונים. אני מוכרחה להגיד שכשהחוק הזה הגיע לשולחננו, שמחתי לראות את שינוי הכיוון. סוף סוף המדינה מחליטה לפתוח את הארנק ולהוציא כסף כדי לספק פתרונות דיור. אבל כשלמדתי את פרטי החוק, הבנתי שבמקום להוציא את הכסף על מהלך שיגדיל את פתרונות הדיור ויספק לכולנו אופק לקורת גג, האוצר החליט לעשות בדיוק הפוך. במקום להגדיל את ההיצע, הוא מעניק מתנה שמגדילה את הביקוש. ובמקום ליצור הטבה שתסייע לכולם בפתרונות דיור, לפיד מעדיף לחלק את כספי המיסים שלנו רק לנבחרת מצומצמת של ברי מזל.

    מה היה יכול לעשות האוצר בסכום האסטרונומי הזה, של ארבעה מיליארד שקלים בשנה? הוא היה יכול, למשל, לפתוח בפרויקט בנייה לאומי ולהגדיר בחוק ש-20% מכל פרויקט חדש יוקדש לדיור בר השגה, כמו שקובע החוק בצרפת, אנגליה ומספר מדינות בארה”ב. בעלות של מיליארד שקלים בשנה היה אפשר לבנות 10,000 דירות בנות השגה לבעלי שכר חציוני. בעלות של 500 מיליון שקלים ניתן לספק סיוע בשכר דירה ל-60 אלף איש. ועוד לא הגענו לחצי מהסכום שלפיד רצה להוציא מדי שנה על חוק שהיה מסייע לאלפים בודדים.

    לפיד טען שהחוק שלו נועד למען החיילים המשוחררים, אבל גם במקרה הזה הוא טועה ומטעה. כמה מהחיילים המשוחררים יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה במיליון וחצי שקל? מעט מאוד. רוב החיילים המשוחררים חיים בשכירות, ונכון לעכשיו לפיד עדיין מעכב את הצעת החוק שלי לשכירות הוגנת, שהיתה יכולה לשפר משמעותית את חייהם.

    בדיונים על החוק הצעתי ללפיד פתרונות חלופיים לחוק המע”מ. למשל להעביר את הסכום כולו – ארבעה מיליארד שקלים – במענקי שחרור מיוחדים לצרכי דיור (שכירות או רכישה) לכל החיילים המשוחררים, כך שכולם יוכלו ליהנות ממנה ולא רק מי שביכולתו לקנות דירה. אחרי שהצעה זו נפסלה על ידי האוצר הגשתי הסתייגויות רבות בניסיון לשפר את החוק, להכניס לתוכו אוכלוסיות שהחוק הדיר במכוון (בין היתר ערבים, חרדים, עולים חדשים, נכים ועוד), ובעיקר להפנות אותו לבנייה מסיבית של פתרונות דיור בר השגה. לכולם האוצר התנגד. לשמחתי, הצלחנו לעצור לפי שעה את החוק הפופוליסטי הזה ונמשיך להיאבק לדיור הוגן, אמיתי, שמעניק פתרונות לכלל האוכלוסיה.

    הנה הדברים שלי בישיבה הראשונה על החוק בנוכחות שר האוצר:


     

     

    קום והתהלך בארץ

    בראש סדר העדיפויות שלי בחודשים הקרובים עומדת הדאגה לעסקים הקטנים ולעובדים שנפגעו כלכלית מהלחימה. בימים אלה אני מסייעת לכל אחד ואחת ממי שפנו אלי ומגיעה לבקר ולחפש את מי שלא ידע איך לפנות. החודשים הקרובים יוקדשו, בין היתר, גם לקידום הצעת החוק שלי לשכירות הוגנת, שתעלה להצבעה במושב הבא, ולמאבק על שקיפות התקציב בוועדת הכספים, שמגיע לשיאים חדשים עם כניסתנו לחודש האחרון שהקציב בית המשפט העליון לניהול המו”מ עם משרד האוצר.

    חברי הצוות שלי ואני רוצים להשתמש בחודשי הקיץ על מנת ולהגיע אליכם – יש לכם רעיון ליוזמה חדשה שאני צריכה לשמוע עליה? למצוקה בעיר שלכם שלא הצליחה להגיע לאף חבר כנסת שיעזור? בא לכם לארגן חוג בית כדי לדבר על השקיפות בתקציב המדינה ולהתכונן למאבק הגדול על תקציב 2015?

    אנחנו פתוחים להצעות. כתבו לנו.

    header
     

     

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש גדוש בעשייה לכולנו

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • July 2014 Newsletter

    header

    July 2014

    header
     

     

    Turning a 'Protective Back' to the Residents of the South

    This past month has been unbearable for all of Israel's citizens. Hearing about fallen soldiers, our eyes have hardly been dry. Each time we caught sight of a ghost town, emptied by the threat of tunnels from Gaza, our stomachs churned. And we lost sleep at the thought that the children of the south forced to endure an unimaginable daily routine. At times like these, what it means to be an elected official is reinforced — it is our responsibility to restore peace and security to all, to comfort the families who have lost their loved ones, to strengthen the soldiers, and, no less important, to help with the ever-present emotional and economic challenges, which are only exacerbated in war time.

    This past month my agenda has focused on the South. In the mornings I fought on the Finance Committee for compensation for the residents of the South and against the government's spin, which took advantage of the war's smoke screen of tanks in order to try and covertly transfer large sums of money to unacceptable places. In the evenings I went on tours of the south, to meet with the residents of kibbutzim and yishuvim, to support the many volunteers who worked in disadvantaged neighborhoods as well as on visits to hospitals and the homes of bereaved families.

    This agenda made it all the more clear for me the extent to which the government's cynicism is unceasing: it doesn't stop in wartime. On the one hand, government officials warmly embraced Israel's "intrepid towns on the home front" from the television studios, but on the other hand, until the last week of the operation, not a single shekel was transferred (!) to these self-same southern communities. Those who followed my work on the Finance Committee know very well just how quickly budgets can be transferred — so quickly that we often don't know where the money is going. As you know, more than 700 million shekels were transferred as bonuses to the settlements since last October for housing, education, and welfare. But when we're talking about Sderot and Ashkelon? The budgets of the Gaza Envelope? Suddenly there is time.

    I will not tolerate this unfair division. It is high time we moved our money to the places that need it most. This is not just a moral issue — it's also economic. The failure of businesses in the south will usher in a much harsher economic downturn in their wake. Click here to hear to my radio interview on the topic.

    If you, or someone you know, have been faced with any kind of difficulty as a result of this war, I welcome you to share it with me. Email me at sshaffir@knesset.gov.il and I will do all I can to resolve your issue with the help of the proper authorities.

    The Day After

    Now, after a portion of this latest military operation ended, our political 'operation' is more important than ever. We must push — with the same assertiveness, with the same determination — for a deal that would allow us to put this bloody cycle of violence behind us and bring quiet. This kind of agreement is possible. This would not be a bilateral agreement, one with the Palestinians alone. It would be multilateral, and include the partnership of Israel, Egypt, Jordan, and the Palestinian Authority. It would be a step towards a regional treaty on the basis of the Arab Peace Initiative and include the involvement of the United Staes and Europe. Without this kind of pressure for a deal, and given that there have been no strategic changes in Netanyahu's policy, "Tzuk Eitan" (Defensive Shield) would otherwise be just another stepping stone towards the next operation.

    One last word in this regard. In recent weeks we have unfortunately witnessed not only an external war, but also an internal one. We have witnessed racism and incitement on social media as well as in the streets — bypassing partisan boundaries and across camps. We cannot allow ourselves to accept this as fact or become complacent. Frustration and bitterness in the hearts of citizens as a result of the difficult security situation cannot be allowed to turn to hatred against those who are different from us, or who hold opposing views. The hatred that has been given voice inside of our communities in no way helps the war effort. In fact, it does precisely the opposite: expressions of solidarity and partnership in Israeli society are what accomplish this — of which we thankfully have many as well. I expect the Prime Minister to strongly condemn these phenomena and to fight these lawbreakers with a heavy hand. Silence is dangerous. Almost two decades ago, incitement and violence from within Israel's internal debate led to the assassination of Prime Minister Yitzhak Rabin, and created a rift in Israeli society that has yet to mend. We must do everything we can to prevent internal war between us.

     

     

    For All the Noise, We Came Out With Nothing

    The Knesset's summer session ended with a massive farce: the bill exempting certain properties from the VAT tax, introduced by Yair Lapid, was toppled by the opposition after a long, tedious discussion process. I must say that, when this bill crossed our table, I was excited by the change in direction. Finally, it seemed, the state had decided to open its coffers and take out some money for housing solutions. But when I learned the specifics of the law, I understood that instead of taking out money in a process that would increase housing and provide us all with a future that includes a roof over our head, the Finance Ministry decided to do precisely the opposite. Instead of increasing the supply of housing, he is giving a gift, and increases demand. And instead of creating solutions that benefit everyone with housing solutions, Lapdi prefers to use our tax dollars for a tiny, lucky segment of the population.

    What could the Finance Ministry do with this astronomical sum of four billion shekels a year? Well, one example would be to open a national housing project, and define by law that 20% of the new project would be dedicated to affordable housing, like the laws in France, England, and a number of states in the United States. This law, by my estimation, would only cost one billion shekels a year, and could allocate 10,000 houses to those with average income. And, at a cost of 500 million shekels, we could provide rental assistance to some 60,000 people. And we still wouldn't have reached half to the amount Lap[id wants to spend to every that would help only a few thousand people.

    Lapid argued that his law was meant to help newly discharged soldiers, but this too was misleading. How many newly discharged soldiers are capable of purchasing an apartment of one million shekels? Very few. Most new discharges rent, and as of now, Lapid is still holding my Fair Rent bill hostage, a bill that could significantly improve the lives of this specific population.

    During the discussions held in the Knesset about the law, Lapid suggested alternative housing solutions to his no-VAT law. For example, transferring the same amount of money — 4 billion shekels — as a special housing grant (for rent or purchase) to all discharged soldier, so that all be able to benefit from it, not only those with wealthy parents. After this suggestion was rejected by the Finance Ministry, I submitted a list of amendments in an attempt to improve the law: I suggested including vulnerable populations in the law in a way that would make the law deliberately repeatable and not a one-time grant (these included, among others, Arab, ultra-Orthodox, new immigrants, and disabled populations). The purpose of these amendments was in part to require that this money be used to fund some of the kinds of housing solutions that the Committee for the Fight on Poverty had already suggested, but primarily to direct the law towards massive building project of accessible housing. The Finance Ministry opposed all of my amendments.

    Thankfully we were able to stop this populist bill, and we will continue the fight for truly fair housing that provides solutions for the full gamut of Israel's population.

    Here is my speech from the first meeting on the VAT law, with the Finance Minister present:


     

     

    Arise, and Walk the Land

    At the top of my priority list in the coming months small businesses and those workers who have been harmed economically by the war. In this time, I am helping everyone I can who has turned to me with a request, I have come to visit and seek out those who don't know how to ask. In the coming months I will dedicate myself, among other things, to advancing my proposed bill for Fair Rent, which is up for a vote in the next Knesset session, and to the battle for transparency in the budget on the Finance Committee, which has risen to new heights since the court gave the order that the Finance Ministry negotiate with me last month.

    The members of my staff and I would like house the summer months in order to reach you — do you have an idea or a new initiative you'd like to see? We'd like to hear about it. Is there a problem in your city or town that hasn't made it's way to a member of Knesset? Do you want to create a parlor meeting to discuss the battle for transparency in 2015? We're open to ideas. Write to us.

    header
     

     

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • דין וחשבון לבוחר יוני 2014

    header

    יוני 2014

    כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי – לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים.

    header
     

     

    התפקיד שלנו

    עבר עלינו שבוע קשה, מציאות החיים הקיצונית שאנו חיים בה השבוע האחרון חשפה את הטוב, הרע והמכוער גם יחד. עם ישראל כולו עטף בחיבוק חם את המשפחות פרנקל, יפרח ושער והתאבל יחד איתן על בניהם – בנינו – שנרצחו על ידי טרוריסטים. המדינה כולה רעדה מעוצמת הזעזוע, וכשהאדמה רועדת זוהי גם, לצערנו, שעתם היפה של המסיתים והקיצוניים משני הצדדים. דוקא בזמנים כאלה אסור להכנע. אנו מוכרחים להמשיך ולאחוז במסר המורכב אך גם האמיתי והיחיד שיש בו תקוה אמיתית לשלום ובטחון.

    המציאות הבטחונית מעמידה אותנו לא פעם במלכוד. הקולות שטוענים שאין פרטנר מתחזקים על רקע האירועים הקשים, וחלקים נרחבים בציבור מוצאים את עצמם מגבים את ראש הממשלה באופן אוטומטי. אך האמת המרה היא שלממשלה הזו אין תכנית פעולה. דמגוגיה אינה תוכנית מדינית. התלהמות אינה חזון.

    במקום לאמץ את הצהרותיו האמיצות של אבו-מאזן בכנס שרי החוץ של מדינות ערב בסעודיה, ולפעול בנחישות למען הסדר, מעדיפים שרי הממשלה לפזר הצעות הזויות על סיפוח השטחים והענקת אזרחות ישראלית למאות אלפי פלסטינים. נפתלי בנט מוכן לתת גם למחבלים ת.ז כחולה, העיקר שלא יצטרך לפנות את בית אל וחברון. האם זו תוכנית מדינית אחראית? האם זה חזון הביטחון האישי שהממשלה הזו מציעה לאזרחי ישראל? יציבות של ממש יכולה להגיע רק באמצעות הסדר קבע. הסטגנציה שהממשלה הזו מקדמת היא מתכון לעוד טרור.

    ״למה מגיעים לפה רק ח״כים מהימין?״, שאל אותי תלמיד ישיבת ״מקור חיים״ השבוע, אותה ישיבה שממנה יצאו לפני יותר משבועיים גיל-עד ונפתלי אל מותם (איל יפרח ז"ל לא למד בישיבה זו). ביקרתי שם בשבוע שעבר עוד בטרם קיבלנו את הבשורות הנוראות על הרצח המתועב. היה לי חשוב להגיע לישיבה הזו, שנמצאת בכפר עציון. אחרי הכל, הנערים שלומדים בה, בתנאי פנימיה, הם כמו משפחה לגיל-עד ונפתלי, ואי אפשר לדמיין אפילו את התחושות הקשות שהם נאלצו להתמודד אתן. אחד מהנערים סיפר לי שהכי כואב לו לחשוב על הרגעים הקריטיים שחלפו אחרי הטלפון האמיץ שעשה גיל-עד למשטרה ובו לחש ״חטפו אותי״, ובהם האמין שממש עוד רגע תבוא המשטרה לחלץ אותם. המחשבה על הרגעים האלה לא עוזבת אותי מאז.


     

     

    אימפריות נופלות לאט

    ניצחנו. החודש בית המשפט העליון הורה למשרד האוצר להגיע איתי להבנות בתוך 90 יום ולגבש נוהל חדש לשינויים בתקציב. רבים מכם לקחו חלק במאבק שאני מנהלת כבר חודשים ארוכים נגד משרד האוצר: עזרתם לי לחקור כל פסיק בסעיפי התקציב, להפיץ את המידע ואפילו הגעתם לבית המשפט כדי לתמוך בנו. ביחד, הצלחנו לרשום ניצחון חסר תקדים או – כפי שהגדירו זאת פרשנים כלכליים – לחולל שינוי היסטורי.

    למי שלא מכיר, בשנה האחרונה אני נלחמת בשיטה מלוכלכת שמאפשרת את הסוג הגרוע ביותר של שחיתות ציבורית: זו שהמדינה מנסה להפוך לחוקית. איך זה עובד? כשאתם משלמים מיסים, אתם מצפים שהממשלה תשתמש בכסף שלכם בחכמה: תסלול כבישים, תבנה בתי חולים, תשלם למורים של הילדים שלכם. אבל השיטה שחשפתי בוועדת הכספים מאפשרת לממשלה להעביר את הכסף שלכם ליעדים אחרים לחלוטין מבלי לדווח לכם, לקצץ בשירותים חברתיים מבלי שאף אחד ידע, לשלם מכספכם על קומבינות פוליטיות בין מפלגות השלטון ולהשליך את הכסף שלכם כאילו היה נייר חסר משמעות במונופול. כבר למעלה מ-20 שנה שהשיטה הזו מתנהלת ללא הפרעה ומבלי שמישהו מנסה לשנות אותה מן היסוד. בתחילת הקדנציה שלי בועדת הכספים, חברי כנסת ותיקים ומנוסים נתנו לי עצה ידידותית: "את מבזבזת את הזמן שלך. אין לך סיכוי״.

    אנחנו הוכחנו שעם מספיק נחישות, הפעלת לחץ ציבורי ועבודה קשה אפשר לשנות. במשך חודשים הצפתי את יו״ר הוועדה, יו״ר הכנסת, שר האוצר והיועץ המשפטי לכנסת בהצעות לתיקון הנעשה בוועדה, בבקשות להתערבות ולקביעת נהלים חדשים, שקופים ויעילים למיגור השחיתות הזו. גייסתי ח״כים מהקואליציה והאופוזיציה למאבק בשחיתות הזו, וגם זה לא הועיל. השיטה חזקה מסך משתתפיה. לאחר שאספתי מספיק הוכחות, הבנתי שמדובר לא רק בשיטה לא הוגנת – אלא בעבירה של ממש על החוק. עם המידע הזה פניתי לבית המשפט העליון.

    בחודשים הקרובים אפגש עם נציגי האוצר ונגבש ביחד תכנית עבודה חדשה, שקופה והוגנת שתשמור על האינטרסים של הציבור בתהליך התקצוב. אני מזמינה אתכם לקרוא את הכתבות והפרשנויות בעקבות החלטת בית המשפט:

    בג"ץ שלח את ח"כ שפיר והאוצר לגבש נוהל לשקיפות, נקווה שעד הסתיו המצב יהיה שפיר, משחקי התקציב: הכנסת נגד הממשלה, בג"ץ לאוצר: גבש נוהל להעברות תקציביות, ככה סלומינסקי החליט

    להאזין לראיונות השונים בנושא:
    העימות עם יו"ר הוועדה בשש עם עודד בן עמי
    הראיון אצל רינו צרור בגלי צה"ל

    ולצפות בסרטון תמיכה של חברי ועדת הכספים כאן ובנאום אי האמון שלי במליאה שהופץ ברשת:

    תודה גדולה לכולכם, שהייתם ושאתם עדיין חלק מהמאבק החשוב הזה. זה לא יהיה פשוט, אבל בסוף ננצח את השיטה הזו. אני אשמח לבוא ולספר יותר על החודשים האחרונים ועל הבג"ץ בכל מקום שתזמינו אותי אליו, כתבו לי לכאן – sshaffir@knesset.gov.il

     

     

    מי באמת דואג לקהילה הגאה?

    חודש הגאווה חשף עד כמה אנחנו רחוקים משוויון זכויות. רגע לפני שנפתחו המצעדים העליתי להצבעה את הצעת החוק שלי לברית זוגיות לבני ובנות אותו מין, והקראתי לחברי הקואליציה התחייבויות שנתנו בעבר לחברי וחברות הקהילה הגאה. למרבה הצער, ברגע ההצבעה כל ההבטחות פשוט נעלמו כליל והקואליציה הפילה את הצעת החוק. בהמשך החודש זימנתי דיון מהיר על התמודדות מערכת החינוך עם הנוער הגאה וחינוך לסובלנות. לא האמנתי שרק שבועיים אחרי הדיון נשמע משר החינוך עצמו התבטאות חמורה כל כך שמוכיחה מדוע, למרות תמיכה רחבה כל כך בציבור ובכנסת, שום דבר לא זז. לחצו על התמונה לפוסט שלי על דבריו של שי פירון:


     

     

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש גדוש בעשייה לכולנו

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • June 2014 Newsletter

    header
    header
     

     

     

    Our Role

    We've had a difficult week, our reality has become more intense as we uncovered both the good and the evil together. The people of Israel wrapped the Frankel, Yifrach and Shaer family in a warm embrace, and mourned with them over the loss of their children — our sons — who were murdered by terrorists. The entire nation shuddered at the shock of this terrible tragedy. But when there is fear, there is also unfortunately an opening for instigators of extremism on both sides. It is precisely at times like these that we must not surrender. We must continue to hold tight to the complex but true message, the only one that contains true hope for peace and security.

    A security situations like this one have left us, not infrequently, in a bind. The voices that claim that there is no 'partner' on the Palestinian side are empowered and strengthened by events such as these, and large segments of our camp find themselves supporting the Prime Minister automatically. But the bitter truth is that this government has no plan of action. Demagoguery is not a political program. Militancy is not a vision.

    Instead of embracing the brave declarations of Abu-Mazen at the foreign minister's conference for Arab countries in Saudia Arabia, and acting decisively to maintain order, our government ministers prefer to offer up bizarre proposals for the annexation of the territories and granting of citizenship to hundreds of thousands of Palestinians. Is Naftali Bennett is willing to give terrorists a blue identity card just so that the settlers don't have to leave Beit El and Hebron. Is this a responsible policy? Is this the vision of personal security that this government is offering to the citizens of Israel? Real stability can be reached only through a permanent settlement. The stagnation that the government has continued to maintained is a recipe for more terror.

    "Why do only right-wing Knesset members come here?" asked one of the students in the Mekor Haim yeshiva high school this week, the same yeshiva that Gil-ad and Naftali left two weeks ago (Eyal, z"l hadn't studied there). I visited there last week just before we got the terrible news of these teenagers' tragic death. It was important for me to visit the high school, located in Kfar Etzion (in the Gush Etzion settlement bloc). When it's all said and done, the teenagers studying in that boarding school are like family to Gil-ad and Naftali, and it's impossible to try and imagine the difficult feelings they have been forced to cope with since the tragedy of the kidnapping consumed their world. One of the teenagers there told me that the thing that it hurts him to think about those critical moments after the brave phone call that Gil-ad made to the police when he whispered, "they've kidnapped me" — those moments when they thought that that at any second the police might come and rescue them. The thought of those moments hasn't left me since.


     

    The Empire Slowly Falls

    If you've been following me over the last few months, you've seen the battle that I've been waging in the Knesset for greater transparency in the national budget, and against the secret budget I discovered, which goes through the Finance Committee — a body that essentially functions as a pipeline used to transfer billions of shekels from unknown places with no public accountability. Many of you have joined this battle, have helped me investigate every comma of every budget item, spread information on Facebook and through email, and even came out to the Supreme Court to support us when we held the first hearing on this issue last week. Together, we can count this as an unprecedented victory; some financial commentators even called our victory "historic".
    The Supreme Court hearing held in response to the claim that I filed resulted in an order to the Treasury to reach an understanding with me within 90 days. The court asked us to formulate a new procedure for budget transfers. This means that we're talking about doing away with a dirty method that allows for the most complicated kind of public corruption, the kind the state is trying to legalize. For more than twenty years, no one has attempted to alter this system, and when I first began this, fight my fellow senior members of Knesset approached me and advised me, amiably, not to "waste my time" because "this method isn't about to change."

    But I didn't get into politics to sit on the sidelines. When I started investigating the method in depth, I discovered who profits the most. Hint: it isn't you, the taxpayers, who hand your money over to the state to be distributed appropriately. This method allows for innumerable shady political deals, quiet cuts of social services, and the transfer of tens of millions of shekels to external bodies, some of which are undesignated and unreported, with no one following up up. Most importantly, I've found that this method is illegal. For months, I've flooded the Committee Chairman, the Speaker of the Knesset and the Finance Minister with requests for proposed amendments and for updates on what is happening on the Committee, requests for intervention, and requests for the establishment of transparent and effective procedures that would do away this corruption. I've recruited members of Knesset from both the coalition and from the opposition to support transparency and this battle against corruption, yet even this has not yet helped. Five months later, after I had collected all the proof I needed to show that the Treasury was breaking the law, I finally turned to the Supreme Court.

    In the coming months I will meet with representatives of the Treasury and together we will formulate a transparent, commonsense, and clear work plan. In the meantime, I invite you to read the write-ups we've had in the wake of the decision by the Supreme Court:

    The Supreme Court Sends MK Stav Shaffir and the Treasury to Formulate a Procedure for Transparency; Lets Hope That By Autumn All Will Be Well; Budget Games: The Knesset Against the Government; Supreme Court to Treasury: Formulate a Procedure for Budget Transfers; That's What Slomianski Decided

    To listen to various interviews on the subject:
    Debate with the Committee Chairman, on "Six" with Oded Ben-Ami
    Interview with Rino Tzror on Galei Tzahal

    To watch the video of various Knesset members and the Finance Committee in support of our efforts, click here. For my 'no confidence' speech on the Knesset floor

    A huge thank you to all of you who have been and who still are a part of this important struggle. It will not be easy, but in the end we'll beat the system.
     

     

    Who Really Has the LGBT Community's Concerns at Heart?

    Pride month has revealed just how far we are from equal rights. The moment before the parade began, I proposed a bill for same sex civil unions, and I read aloud to the members of the coalition the commitments that they themselves had made to the members of the gay community. To my chagrin, the moment it came time to vote, all of the former promises vanished into thin air and the coalition overthrew the bill. That same month, I convened a quick discussion on how the educational system deals with gay youth and tolerance education. It was hard to believe that, only two weeks after that discussion, the Education Minister himself made seriously problematic statements about the gay community, demonstrating why, despite the broad public and Knesset support, nothing is moving in the Knesset on this issue. This is what I wrote on Facebook when it happened:


     

     

    A few days ago an older woman stopped me on the street. "Good work on the Finance Committee," she said. And then she spat on me. Right there, on a quiet street in Tel Aviv. "But how can you help those creeps, those perverts!" she shouted. I looked at her, stunned, "how can a Jewish woman help those dirty gays? Shame on you! Work for those who sent you the Knesset, not for that rot!"
    I don't like being spit on in the street, but that was the less disturbing part of the interaction. What really concerns me is that this woman isn't alone in her opinions: her stance enjoys the backing of not a few public figures in israeli politics.

    She has the backing of the Minister of Education, Shai Piron, who has publicly claimed that gay and lesbian couples cannot comprise a family in a Jewish state. She has the backing of the Minister of Housing, Uri Ariel, who has determined that it is forbidden to recruit LGBT youths into the army. She has the backing of the "Centrist" parties that claim that they work for the pride community, but ever since signing the coalition deal have become its worst enemies, defeating pro-gay legislation in the name of their dark alliance. She has backing from Natanya City Council members, some of whom attempted this week to cancel the local pride parade with the claim that "if there are people with medical or psychological problems there are ways to deal with it."
    And so, as you can see, this woman has a great deal of support in the Knesset. But, at the end of the day, we are greater, we are more just, and we are more loving. And we will win.

    And by the way, Education Minister Piron, the people you're talking about — they're my friends. And they will one day, not too far in the future, have beautiful families, and they will be great dads; people will be jealous.

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר
  • דין וחשבון לבוחר מאי 2014

    header

    מאי 2014

    כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי – לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים.

    header
     

     

    החודש חזרנו מפגרת האביב, הישר למאבקי התקציב בין משרד האוצר למשרד הביטחון, מסקנות הוועדה למלחמה בעוני, ופעולותיו העצלות של קבינט הדיור. את השעות שלא ביליתי בכנסת (כנס הקיץ נפתח רק לפני שבועיים), ניצלתי לכמה שיותר סיורים בשטח, מפגשים עם הציבור, למידה והכנה של הצעות החוק שאגיש במושב הקרוב. החתמתי סטונדנטים באוניברסיטאות חיפה ובן גוריון בבאר שבע על הצעת החוק שלי לשכירות הוגנת, יצאתי לפעילות שטח לקידום החוק ביחד עם המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בתל אביב, הרציתי בפני ראשי ועדי עובדים של מרחב נגב בהסתדרות, ביקרתי במכינה הקדם צבאית ״גל״ בצפון, פגשתי את נשות ויצ"ו המקסימות, השתתפתי בכנסים בנושא משבר הדסה וערכתי סיורים ברחבי הארץ עם מומחים לדיור בר השגה ולדיור ציבורי.

    חושפת את הנתונים שהאוצר מסתיר

    במשך כל הפגרה ועדת הכספים פעלה כמעט כרגיל והמשיכה להעביר את כספי המסים שלכם ממקום אחד לאחר מבלי למסור לכם דין וחשבון. אני ממשיכה להילחם נגד השיטה האיומה הזו. לפי כתבה שפורסמה בשבוע שעבר בערוץ 2 10% מהתקציב משתנה דרך וועדת הכספים. פה המקום להזכיר שעד לפני חצי שנה חברי הכנסת שהצביעו על השינויים בתקציב בלי לדעת כלל על מה הם מצביעים, והודות למאבק שלי, היום ניתן לראות באינטרנט מראש את כל הבקשות לשינויים ופירוט מלא של התקציב. אבל זוהי רק ההתחלה – הנוהל הזה שמאפשר את השינויים ומשמש כבר שנים כר פורה לסחטנות פוליטית ולשחיתות אפורה, נוגד את חוק יסוד משק המדינה – ולכן עתרתי לבג"ץ בדרישה לעצור אותו. הדיון נקבע ל-18.6 ואני מזמינה אתכם להצטרף אלינו מחוץ לבית המשפט העליון ולהבהיר שאי אפשר לשחק בכספי המסים שלנו!

    בשבועיים האחרונים החלטתי לחשוף מדי שבוע במליאת הכנסת לאן עוברים הכסף בשקט בשקט, הרחק מהעין הציבורית, ואמשיך כך עד שהשיטה הזו תיעלם מהעולם. ניתן לצפות כאן בשני הנאומים האחרונים שלי.

    צפו בעימות שלי עם יו״ר הוועדה, ח״כ ניסן סלומיאנסקי, אצל לונדון וקירשנבאום והאזינו לכתבה בגלי צה"ל חושפת כי כסף שיצא מהקופה הציבורית הועבר לעמותות שכלל לא רשומות.

    header
     

     
    header

    זה לא בשמיים

    בעוד שבשבוע שעבר פורסמה בכלכליסט כתבה על 8 היוזמות של קבינט הדיור של הממשלה שמתעכבות עוד ועוד, אני וחברי לראשות שדולת שוכרי הדירות בכנסת, ח"כ חיליק בר וח"כ אורלי לוי-אבקסיס, קיימנו כנס שני שמטרתו להציף את הממשלה בפתרונות ריאליים, מהירים ואפקטיביים למצוקת הדיור. בכנס, בשיתוף מרכז הגר לדיור הוגן של אוניברסיטת ת"א, התארח מארק יער, בין המומחים המובילים בארה"ב לפיתוח ומימון דיור בר השגה, ומי שהוביל במשך מספר עשורים את תחום פיתוח הדיור בעיריית ניו יורק. יער הציג בפני חברי הכנסת, במעמד יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג, יוזמות לקידום שכירות לטווח ארוך במרכזי ערים שמומנו בשותפות ציבורית-פרטית. שוק השכירות הופך במהירות לאפשרות היחידה הזמינה שעומדת בפני הדור הצעיר. על כן יש צורך דחוף להסדיר את היחסים בין משכירי הדירות והשוכרים, את גובה שכר הדירה, ובמקביל ובמהירות – להגדיל את כמות הדירות שעומדות להשכרה בת השגה לטווח ארוך. הגיע הזמן שממשלת ישראל תפסיק לעסוק במלחמות אגו פנימיות ותפנים שמצוקת הדיור, שעליה יצאנו במאות אלפים לרחובות, זקוקה לפתרון מיידי ואמיץ. אתם מוזמנים לקרוא על הכנס בכלי התקשורת השונים: בווינט, בדה מרקר, ובכלכליסט.

     

     
    header

    מי דואג לצעירי ישראל?

    לפני כמעט שלוש שנים התאחדנו, צעירי וצעירות ישראל, מתוך תחושה קשה שהעתיד שלנו כאן בכלל לא בטוח: שירותי הרווחה קורסים, המחייה מתייקרת וההורים שלנו בוודאי שלא יכולים לעמוד בנטל מימון הפער בין השכר הנמוך של רובנו לבין ההוצאות הגבוהות. כל מדינות העולם המערבי הפנימו מזמן שעליהן לראות את האזרחים הצעירים כמשאב – לדאוג להם לתעסוקה יציבה, לוודא שהם זוכים בהזדמנות שווה להשכלה, לדיור נאות ולתחבורה ציבורית זול. מדינות שמצטרפות לאיחוד האירופאי מחויבות להציג תכנית מיוחדת לענייני צעירים, כולל השקעה תקציבית ברורה. לצערי, הממשלה שלנו לא הפנימה מאז המחאה שיש לה חלק לא קטן בתופעת בריחת המוחות והירידה של צעירים רבים מהארץ. בכנס שערכתי השבוע על "מדיניות צעירים בישראל מול העולם" הצגתי נתונים מדאיגים על הפערים בין ישראל לבין מדינות המערב ביחס לאנשים צעירים. בכנס, בשיתוף קרן אברט וד״ר רובי נתנזון ממרכז מאקרו למדיניות כלכלית, התארח מומחה בינלאומי, פרופ׳ אנדי פורלונג, ודיברו יו"ר התאחדות הסטודנטים אורי רשטיק, נציגי מרכזי צעירים מירושלים ותל אביב, וסיעות צעירים במועצות המקומיות מרחבי הארץ. מסקנה מסקרנת במיוחד של פרופ' פורלונג היתה כי אחת מהדרכים החשובות ביותר לדאוג לזכויות האזרחים הצעירים הוא לעודד את שילובם בפוליטיקה. לשמחתי, ישבתי מוקפת בנבחרי ציבור צעירים – גם מקרב חברי הכנסת וגם מהרשויות המקומיות – והיה לי ברור כי על כתפינו מוטלת האחריות להביא את השינוי. בסיום הכנס החלטנו על הקמת פורום לקידום זכויות הצעירים.

    צפו בנאום הפתיחה שלי בכנס:

    header
     

     

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש גדוש בעשייה לכולנו

    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר