• What should we do? Restart.



    "Meet the Press"

    What should we do? Restart. Build a new beginning for the center-left camp with a leadership that is willing to fight fearlessly against the Netanyahu's government of corruption and insanity. We should be bringing back hope for Israel.
    This is what I said to Rina Mazliah in an interview for "Meet the Press"

    Later on, Netanyahu made sure to respond on air by lying about what I said.

    Netanyahu is the one who made sure to turn deceit into a synonym for politics.

    From the British Mandate soldiers he saw as a child in Jerusalem, even though he wasn’t born then, through "the Arabs are voting en masse" even though they never did, to paranoid conspiracy theories about coups and revolution even though he appointed his cronies as gatekeepers – it's sad that what will remain from Netanayhu's 10 years is a
    pile of lies and delusional press releases.

    Such a liar has never served in such a senior position in Israel ever before.
    On the other hand, what does a prime minister who has achieved nothing have to say to the citizens? nothing. Because there is nothing.


    This week I stumbled across Amos Biderman's cartoon in Haaretz. Biderman is one of the sharpest political commentators out there, but this time I felt he must have gotten mixed up, so I tried to help him:




    What do public housing, whom combined own as much as 70,000 apartments, due with the money they receive from the state? How do Amidar, Amigur, Halamish etc carry out their ever so crucial role?

    Well, that my friends, is a secret.

    These companies, publicly funded and in charge of perhaps one of the most important issues at hand, simply do not report what is being done with the finance they receive.

    While some of these companies perform rheir duties in an impressive, admirable fashion despite the many obstacles presented before them, the media never fails to report more corruption and waste of resources that were meant to serve public housing: From Minister Uri Ariel who sold apartments from the public housing stock to political organizations to apartments unlawfully converted to holiday apartments.

    All of this is happening at the expense of families who cant afford to put a mere roof over their heads. Tens of thousands of households for whom, without public housing, there is no hope of a normal life. No chance at maintaing a regular job, no chance of building a new future or emerging from the cycle of poverty.

    Public housing is tumbling down, and one the main reasons is the cloak of secrecy under which these companies carry out their businesses.

    In a recent discussion at the Transparency committee, I asked these companies for one simple thing: Give the public the information it needs (and you hide) to understand what it is that's being done with its money. This is the only way by which we can create efficient supervision, which will in turn force said companies to better their work and make sure our money is well attended to, in order to allow our money be invested in public housing – nothing else.

    Today, these companies do not report what is done with our money. They do not publicize their communications or auctions – for instance, which contractors were hired (by public money, our money), who provided what services (again, our money) and which maintenance companies were contacted – including such that sometimes leave apartments unfit for living (despite, again, paying with our money).

    Why won't they publish this information despite the money belonging to all of us? And who supervises them if everything is done in the dark, in secrecy?

    The answer is: no one. Between the National company authority in charge and the ministry of housing to which they are subordinated, no one really wants to decide anything: everyone just let accountability roll.

    By the way, public housings companies are merely the tip of the iceberg: Governmental companies, where no less than NIS 67 billion of our taxpayers money in in play – do not report on its usage. Imagine what will happen when all of these companies' budgets are exposed.

    Look what happens when I ask, near the end of the discussion, that housing companies publish their communications:


    Only in a government that does not care whatsoever about abiding the law can the person in charge of enforcing the law against illegal building, live in an illegal settlement.

    When Bibi talks about equal enforcement, what he really means is – those who serve me politically are free to do as they please. All the rest – I will fight you bitterly. No holding back. And without considering the national interest.
    I wrote to the Finance Minister Cahlon and demanded he suspend Avi Cohen from office until he decides if he supports building laws in Israel or not. If we had a functioning government, he would have been tried long ago.

    You're invited to listen to an interview on the subject with Yael Dan and read more in Haim Levnison's and Or Kashti's articles in Haaretz by pressing the photo below.



    Dear friends, I need you with me

    So I can continue my work, I need your help. Join, and help me fight for the Israel we all dream of.

    Registering takes a total of three minutes of your time and puts tremendous power in your hands: select the MKs that will enter the Knesset, and who will lead the camp.

    Only those that join now will be able to vote in these elections.

    Most of the public is not aware of this – there are many things politicians would rather the public did not know – but you can increase your power to influence the future of the country by hundreds of percent, if you join a party.

    To be able to recruit leaders whom are willing to fight on behalf of the public, and so we can maintain the good forces that are with us in the party, I ask you to join.

    And after you do that, call a friend and suggest they join. Speak about it with your family (you can join from age 17!), talk about it tomorrow over lunch at work or school, do what you can to bring more ideological people to the party. We must bring to the party leaders who came to fight for the future of the country. Israeli citizens need such a leadership. This is the reason I went to the Knesset.

    Just enter this URL and join.

    Know more people who will support me? Send me their details by replying to this email and we will contact them and ask them to join. Only together can we make the change we all dream of.

    There are those who think the struggle for the character of the State of Israel – on how the future might look for all of us here – is over. In contrast, there are those who believe that our job is to make history, not to stand idly powerless and resent it as our potential passes by. And to fight this battle, for our home, we need our own courageous leaders who will join our camp. I need you with me on this mission.




  • The scams haven’t gone on summer vacation



    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 1:
    Here’s a little taste of what has been going on in the Knesset these past couple of days:




    The government has no brain

    The government has no brain. During the last couple of years, a new fashion seems to arise at the government offices – hiring out- sourced consultation companies that will plan the policy for them. It is called “out- sourcing” or, in other words: brain privatization.
    At first, these companies would only hand in reports to the decision makers. As time went by, the government offices became so dependent upon them to the point where they have started to make the decisions themselves. And so, at office meeting not only civil servants are present, but also representatives of companies which have clients with other intrests.
    What happens is, that the same company that advises the ministry of housing, is also working for Arison’s company “Shikun Binui”. Moreover, the same company that advises the ministry of finance is advising banks “Leumi” and “Hapoaalim”. So who’s making sure that these companies are representing the public’s interests and not their other costumers?
    It is not clear.
    Because the governments’ offices did not bother to check the outcomes.
    They use tens of millions of shekels of the public’s money to hire expansive private consulting companies that will do the thinking for them and will plan policies on their behalf. But they don’t seem to think it is necessary to supervise the results of this.
    My team has been investigating this issue for weeks.
    We found, amongst other things, millions of shekels that were transferred to private companies to – get this – write the tender for contacting other private companies. This is just another thing that the government does not know how to do on its own. They privatized the privatization itself.
    We found employees in government offices that have told us that after many years of working along a private consultation company, the office will not be able to do its job without the out- sourced company. They won’t be able to make simple decisions.
    As I exposed the information regarding this issue in the transparency comity this week, the representative of the ministry of finance had said that she has not heard of this data. How could she? The office that is supposed to run the state’s budget had never bothered to check, nor did they think to publish to the public the tens of reports it has gotten from a consulting company.
    And thus, our government remains brain-less. Without any knowledge, without gaining any experience, without having any strategic or planning abilities. I am going to deal with this issue over the course of this position and I will figure out how we can fix this situation.
    For those who don’t know yet, I always attempt to keep you guys updated in real- time of what goes on in the comity, right here on my Twitter account. This allows to ask questions, and even inform us with some further information that can promote the discussion. You are all welcome to join us on twitterי




    This week at the finance comity- where did all the money that was promised to go to the stabilization of the north go?

    If the government’s promises were worth any money, the situation at the periphery would have been great. The government goes on and on about the periphery. The minister of culture claims that she is the minister of the periphery, the minister of education is the minister of the periphery, the minister of internal affairs said he will hand back his keys if the periphery would not be taken care of. Only in the periphery there is no apparent change.
    What had the government promised?
    18 billion shekels, yearly spread, which will be invested in the north
    What was done?
    Well, as the residents of the north had looked at the draft of the budget, they were surprised to see that they were not included in it.
    Instead of keeping their promise, that was very photogenic during press conferences, the government stated that a comity will be founded. We all know what ends up happening when a comity is being founded. By the way, it wasn’t even founded yet.
    What happens in reality? The investment of the north’s welfare services is the lowest in Israel. It also has the lowest number of hospitalization beds per person- 1.6 beds for 1000 residents. Many residents of the north are being transferred to hospitals in the center in order to undergo medical procedures. The unemployment rate in the north gets up to 50% higher than in the center, and even when one finds a job, the average wage is 40% lower than in the center. The investment that goes into the field of education is also lower than in the center. Public transportation is impossible to use for people who need to get to places on time (many of them take the risk of taking a lift just to get to work or school every day). All that being said, the monthly rent is taking off. There is no budget for culture, and aside from private initiatives, there is no support for employment development.
    But the government must think that the residents of the north can pass on budgets and services in returns to… words
    Instead of budgets, services and reforms, this government is handing out promises.
    I have met with the young group that is leading the initiative “changing direction” along with the students’ association of Tel Hai in Kiryiat Shmona. They have had it with the empty promises of this government.
    Most of all they would like to live here. They dream of starting a family and allowing it to have the amazing quality of life that there is right here, on the northern border of Israel, but they feel that they won’t be able to keep it up much longer. At the end of the day, great views and some fresh air can’t pay your rent.
    Netanyahoo is the prime minister for almost a decade now. A decade of empty promises. Just recently we saw how brave he can be when he wanted to humiliate one of his ministers and to power play within the Likud, if only a little bit of that power and creativity would be invested towards the citizens. That is his legacy- big words and small politics.
    The residents of the north deserve a great future around here. I have turned to the ministry of internal affairs in order to understand what was done in regards to the plan of stabilizing the north, and having not being answered I turned to the chairman of the finance comity, Moshe Gafni, demanding to have an urgent discussion in regards to this issue.
    I promise to work hard in order to make sure that there won’t be any other discussions in regards to the state’s budget without bringing up this subject. This coming budget, Bibi and his government must realize that you must pay for promises you don’t keep.



    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 2

    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 2:
    Mendelblit should be forbidden from handling the Netanyahu investigation.
    Had you been told that in a far away land, somewhere in Africa, it was suspected that the president and his family received bribes, but the decision as to whether he is indicted rests with a person that only a couple of months earlier worked as a secretary of the republic, and was intimately close to the president – you would suspect a stitch up.
    It sound more like an episode of House of Cards than a serious legal process
    But it is not happening in never never land.

    It is happening here. Now
    The Prime Minister of Israel and his family have been under police investigation for a long time. The person who guides these investigations and will impact upon a decision, is the legal advisor that until few months ago was a secretary to Netanyahu’s government. A person that worked by his side in an intimate and daily basis, in a political office, that required total trust. It is hard to believe that a binding personal relationship was not formed.
    Now everyone wants to ignore this.
    We are simply to forget the prior relations, with the hope that they will forget them as well.
    It is no secret that the prime minister is hard at work crushing the justice system and disarming its door keepers. He does this by means of handing out jobs and personal appointments, imposing fear and damaging the democratic process.

    Bibi’s objective is personal: to weaken the whole system and strengthen his position.
    This situation is dangerous.
    The borders between the allowed and the forbidden are blurred, the legal review systems are collapsing, and Netanyahu’s personal powers are being used for his own good, which damages the Israeli public.

    The legal advisor to the government is immersed in this situation. On one hand, an honest and serious person, that surely wants to do his job well. On the other, a person who is in a long personal relation with the subject of the investigation. For years to which he was a subordinate, and was pushed by him into his current position.
    Mandelbit is in an impossible situation. Any citizen who reads the headlines in the newspapers will wonder if there is a conflict of interest. Where else is it possible that something like this can happen?
    I approached the legal advisor to the government and requested he drops the investigation into Netanyahu and his family. It is appropriate that he does so. There are enough capable legal attorneys in the offices of the legal advisor and the solicitor general. Surely one can be found who was not closely associated with the subject of the investigation for years, and can handle the case instead of him.
    This is about corruption and we cannot accept another dodge of the law by Bibi. No citizen should be above the law. The matter is even more severe when the subject is the most senior position in government.
    I do not know personally the legal advisor Avichai Mednelblit. From what I hear he is an excellent lawyer, a serious and an honest men. I call upon him here and now – do the right thing, distance yourself from this case.



    the Budget rearrangement Law- Again the poor is short changed.

    75 million shekels is the amount the Ministry of Education will chop from the after-school activities of children with low socio- economic status in the coming state budget. The minister of education decided to take from the pockets of the most hard up families in the state. 75 million shekels that will now be paid by parents who make less than 3000 shekels a month and cannot afford to buy their children clothes.
    A budget investigation committee that I formed a couple of moths age found this cut. It was hiding among 463 pages of the new Budget rearrangement Law.This is another cruel edict, among many others, that appear in the small print of the law. The Budget rearrangement Law is one the Treasury Department loves most – because it totally skips the proper process of enacting laws in the Knesset and avoids public discussion that may abort such horrible and wrong edicts.

    This time it will not work for them. You are invited to hear my interview on the subject with Rino Tzror on Galei Zahal. It you want to join my budget investigation team and fight with us for a just budget, sign up here: office@stavshaffir.co.il

    We need you – join us in the fight for our home

    One of the tasks that I took upon myself when I decided to go into politics, was to bring with me many more action people who were willing to work hard to change the status quo. With this important task I am roaming the land and meeting thousands of older and younger people who are not willing to give up on our future here.
    In Kibbutz Nachal Oz, near Gaza, which was badly hit during “Operation Protective Edge", an amazing military preparatory school was formed. I have met young males and females who postponed their military service for a year to come and strengthen the region, to volunteer, to study and prepare themselves for a leadership position in military and civilian life. Their choice and all those who serve in Shnat Sherut and the students of the military schools in the country, is the Zionism of our generation. I encourage you go and visit there, it will give you a lot of hope



    A year and its curses are over, and a new year with its blessing is upon us.

    Shortly the holidays will be upon us, and we will reflect upon our past year, and look at what was, and what can be better. This was not a simple year; not from a security, social, or political perspective. I wish us all that the coming year will be a year of change that will bring us a safer and better future. I plan on working my hardest to make this happen, for you. I invite you to join me, through our strength in working together, we can do everything to change this year and the coming year for better.
    **** join us in our web site****
    May we have a good and sweet year.
    Full of action and true partnership.


    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • הקומבינות לא יצאו לחופשת הקיץ #1: קצת על מה שקרה בכנסת בימים האחרונים



    ממשלה בלי מוח – דיון בוועדת השקיפות השבוע




    ממשלה בלי מוח.
    בשנים האחרונות פרצה במשרדי הממשלה אופנה חדשה – שכירת חברות יעוץ חיצוניות שיתכננו מדיניות במקומם. קוראים לזה מיקור חוץ, או במילים אחרות: הפרטת המוח.
    בהתחלה החברות האלה רק הגישו דוחות למקבלי ההחלטות. עם הזמן, המשרדים הפכו כל כך תלויים בהן, שהן התחילו לקבל את ההחלטות בעצמן. וכך, בתוך ישיבות המשרד יושבים לא רק עובדי מדינה – אלא גם עובדי חברות שיש להן גם לקוחות בעלי אינטרסים אחרים.
    כך קורה שאותה חברה שמייעצת למשרד השיכון, עובדת גם בשביל חברת 'שיכון בינוי' של אריסון. ואותה חברה שמספקת למשרד האוצר שירותי ייעוץ, מייעצת גם לבנק לאומי ובנק הפועלים. אז מי מוודא שהחברות האלה עובדות בשביל הציבור, ולא בשביל הלקוחות האחרים שלהן?
    לא ברור.
    כי משרדי הממשלה לא טרחו לבדוק את התוצאות.
    הם שוכרים בעשרות מיליוני שקלים מכספי הציבור חברות פרטיות יקרות שיחשבו במקומם ויתכננו מדיניות במקומם, אבל לא חושבים שכדאי לבצע בקרה על מה קורה כתוצאה מכך.
    כבר שבועות ארוכים שהצוות שלי חוקר את הנושא הזה.
    מצאנו בין היתר מיליוני שקלים שהועברו לחברות פרטיות כדי – תקשיבו טוב – שיכתבו את המכרז להתקשרות עם חברות פרטיות אחרות. גם את זה הממשלה כבר לא יודעת לעשות לבד. הפריטה את ההפרטה עצמה.
    מצאנו עובדים במשרדי ממשלה שסיפרו לנו שאחרי שנים שהמשרד עובד עם חברת יעוץ פרטית, הם חוששים שאם יום אחד החברה הזו לא תהיה שם, המשרד לא יידע איך לעשות את העבודה שלו. לא יידע איך לקבל את ההחלטות הכי פשוטות.
    כשחשפתי את זה בוועדת השקיפות השבוע, נציגת משרד האוצר אמרה לי שהיא לא מכירה נתונים כאלה. ואיך תכיר? המשרד שאמור לנהל את תקציב המדינה מעולם לא טרח לבדוק, וגם לא העלה על דעתו לפרסם לציבור את עשרות הדוחות שקיבל בעצמו מחברות ייעוץ.
    וככה נשארת לנו ממשלה בלי מוח. בלי ידע, בלי צבירת ניסיון, בלי יכולות תכנון ואסטרטגיה. אני הולכת לטפל בנושא הזה לאורך המושב הקרוב ולהבין איך אפשר לתקן את המצב.


    למי שעוד לא מכיר, אני תמיד משתדלת לעדכן אתכם במתרחש בוועדה ממש בזמן אמת, כאן בטוויטר שלי .זה מאפשר למי שיש לו שאלות למוזמני הוועדה לשאול אותן, ואפילו להעביר לנו מידע נוסף שיכול לקדם את הדיון. מוזמנים להצטרף אלינו.





    השבוע בוועדת הכספים – לאן נעלמו הכספים שהובטחו לחיזוק הצפון?

    אם ההבטחות של הממשלה היו שוות כסף, מצבה של הפריפריה היה מצויין. הממשלה לא מפסיקה לדבר על פריפריה. שרת התרבות טוענת שהיא שרת הפריפריה, שר החינוך הוא שר הפריפריה, שר הפנים אמר שיחזיר את המפתחות אם לא ידאגו לפריפריה. רק בפריפריה לא רואים את השינוי.
    מה הבטיחה הממשלה?
    18 מיליארד שקלים בפריסה רב שנתית, לחיזוק הצפון.
    מה ביצעו?
    ובכן, כשתושבי הצפון הסתכלו בטיוטת התקציב, הם גילו להפתעתם שהם לא כלולים בה.
    במקום לקיים את ההבטחה, שהיתה נוחה מאוד למסיבות העיתונאים, הממשלה אמרה שתקים ועדה. כולנו יודעים מה קורה כשקמות פה ועדות. אגב, היא אפילו לא קמה עדיין.
    מה קורה בשטח? בפועל ההשקעה בשירותי רווחה בצפון היא הנמוכה ביותר בארץ. מספר מיטות האשפוז הוא הנמוך בארץ – 1.6 מיטות ל-1,000 תושבים. רבים מתושבי הצפון נדרשים להגיע לבתי חולים במרכז כדי לעבור טיפולים רפואיים. שיעור הבלתי מועסקים בצפון גבוה במעל 50% מהמרכז, וגם אם מצאת עבודה, השכר הממוצע נמוך בכ-40% מבמרכז. גם ההשקעה בתחום החינוך נמוכה יותר מבמרכז הארץ. התחבורה הציבורית היא בלתי אפשרית לאנשים שצריכים להגיע בזמן למקומות (ורבים מסתכנים בלקחת טרמפים כדי להגיע מדי יום לעבודה וללימודים). עם כל זה, שכר הדירה בנסיקה. אין תקציבים לתרבות ולמעט יוזמות פרטיות, אין תמיכה לפיתוח תעסוקה.
    אבל בממשלה כנראה חושבים שתושבי הצפון יכולים לוותר על תקציבים ושירותים לטובת… מילים.
    במקום תקציבים, שירותים ורפורמות הממשלה הזו נותנת לצפון הבטחות.
    פגשתי בקרית שמונה את החבורה בצעירה שמובילה את יוזמת "משנים כיוון" ביחד עם אגודת הסטודנטים בתל חי. להם כבר נמאס מההבטחות הריקות של הממשלה הזו.
    הם הכי רוצים לגור פה. חולמים להקים פה משפחה ולתת לה את איכות החיים המדהימה שיש כאן, על קו הגבול הצפוני של ישראל, אבל מרגישים שעוד קצת וכבר לא יוכלו להחזיק. בסופו של דבר נופים נהדרים ואוויר טוב לא משלמים שכר דירה.
    נתניהו הוא ראש הממשלה כבר כמעט עשור. עשור של הבטחות שקריות. לא מזמן ראינו כמה הוא אמיץ כשהוא רוצה להשפיל את אחד השרים שלו ולשחק משחקי כח בתוך הליכוד, רק שאפילו קמצוץ מהכוח והיצירתיות האלה לא מושקעים באזרחים. זו המורשת שלו – מילים גדולות ופוליטיקה קטנה.
    לתושבי הצפון מגיע עתיד גדול כאן. פניתי למשרד הפנים והאוצר כדי להבין מה עלה בגורלה של התכנית לחיזוק הצפון, ומשלא נעניתי פניתי ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, בדרישה לקיים דיון דחוף בנושא.
    אני מבטיחה לעבוד קשה כדי לדאוג שלא יהיה דיון אחד בתקציב המדינה מבלי שהנושא יעלה. בתקציב הקרוב ביבי וממשלתו צריכים להבין שעל הבטחות שלא מקיימים משלמים מחיר



    הקומבינות לא יצאו לחופשת הקיץ #2- אסור למנדלבליט לנהל את חקירת נתניהו

    אם היו מספרים לכם שבמדינה רחוקה, אי שם באפריקה, עלה חשד שהנשיא קיבל שוחד ומתנות למשפחתו, אבל מי שיחליט אם יוגש נגדו כתב אישום הוא אדם שכמה חודשים לפני כן עבד כמזכיר הרפובליקה שלו, והיה מקורב לאותו נשיא – הייתם מיד חושדים מדובר בקומבינה.שאין סיכוי שמתנהל פה הליך הגיוני וסביר.
    שזה נשמע יותר כמו פרק בבית הקלפים, מאשר התנהלות רצינית של מערכת החוק.

    אבל זה לא קורה במדינה אי שם.
    זה קורה פה. עכשיו.
    ראש ממשלת ישראל ובני משפחתו נתונים תחת בדיקות משטרתיות שונות כבר תקופה ארוכה, ומי שמנחה אותן ואף יכריע בהן הוא יועץ משפטי שעד לפני חודשים ספורים היה מזכיר ממשלתו של נתניהו, אדם שעבד איתו בצמוד באופן יומיומי, במשרה פוליטית, שדורשת אמון רב ושקשה להאמין שלא נוצר במהלכה קשר אישי.
    כעת כולם רוצים שנתעלם מזה.
    שפשוט נשכח את הקשרים הקודמים שהיו שם, מתוך תקווה שגם הם שכחו אותם.
    אין זה סוד, שכבר שנים עוסק ראש הממשלה בריסוק מערכות אכיפת החוק והמשפט ופירוק כוחם של שומרי הסף, באמצעות חלוקת ג׳ובים ומינויים אישיים, הטלת פחד ופגיעה במנגנוני הדמוקרטיה.
    המטרה של ביבי היא אישית: להחליש את כל המערכת כדי לחזק את עצמו.

    זה מצב מסוכן.
    הגבולות בין מותר לאסור מטשטשים, מערכות הביקורת קורסות, ומכאן ועד שימוש בכוחו לטובתו האישית תוך פגיעה בציבור הישראלי הדרך מהירה.
    בתוך הסיטואציה הזו עומד עכשיו היועץ המשפטי לממשלה. מחד, אדם ישר ורציני, שבטוח שואף לעשות את המיטב בתפקידו. מנגד, אדם הנמצא בהיכרות אישית עמוקה עם מושא החקירה, אחרי שנים בהן היה כפוף לו ולאחר שהאחרון גם דחף אותו אל תפקידו הנוכחי.
    המצב שבו מנדלבליט עומד הוא בלתי אפשרי, וכל אזרח שקורא את הפרסומים בעיתונות לא יכול שלא לתהות אם אין כאן ניגוד עניינים. איפה סביר שדבר כזה יקרה?

    פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי ממנו למשוך את ידיו מטיפול בענייני חקירות נתניהו ובני משפחתו. כך ראוי. יש במשרד היועמ״ש ובפרקליטות לא מעט משפטנים מעולים. בטוח שאפשר למצוא אחד שלא עבד בצמוד למושא החקירה במשך שנים, שינהל את העניינים במקומו.

    המלחמה בשחיתות לא יכולה לקבל פרצוף של עוד קומבינה של ביבי. אף אזרח בישראל לא צריך לקבל פרוטקציות במגע עם שלטון החוק. הדבר חמור בהרבה כשמדובר במשרה הבכירה ביותר בשלטון.

    אני לא מכירה אישית את היועמ"ש אביחי מנדלבליט, וממה ששומעת מאחרים, מדובר במשפטן מעולה ובאיש רציני וישר. אני קוראת לו גם כאן – עשה את הדבר הראוי, הרחק עצמך מהסיפור הזה



    חוק ההסדרים – שוב מקצצים לעניים ביותר

    75 מליון ש"ח. זה הסכום שמשרד החינוך יקצץ ממסגרות אחר הצהריים לילדים בשכבות במעמד סוציו – אקונומי נמוך בתקציב המדינה הקרוב. שר החינוך החליט לקחת מהכיס של המשפחות הכי עניות במדינה. 75 מליון שקלים שמי שישלם אותם הם הורים שמרוויחים 3000 שקלים בחודש ולא מסוגלים אפילו לקנות לילדים שלהם בגדים.

    סיירת התקציב שהקמתי לפני חודשיים גילתה את הקיצוץ הזה, שהתחבא בין 463 העמודים של חוק ההסדרים החדש. זו עוד גזירה, אכזרית ביותר, בין רבות אחרות שמופיעות באותיות הקטנות של החוק. חוק ההסדרים הוא החוק שמשרד האוצר הכי אוהב – כי הוא מדלג כמעט לגמרי על הליך החקיקה התקין בכנסת, ומונע דיון ציבורי שעלול לבטל גזירות איומות ושגויות כמו זו.

    הפעם זה לא יצליח להם. מוזמנים להקשיב לראיון שלי בנושא אצל רינו צרור בגלי צה"ל, ואם אתם רוצים להצטרף לסיירת שלנו ולהיאבק איתנו למען תקציב צודק, שלחו לנו מייל לכאן: office@stavshaffir.co.il

    אנחנו צריכים אתכם – תצטרפו אלינו למאבק על הבית של כולנו

    אחת המשימות שלקחתי על עצמי כשהחלטתי ללכת לפוליטיקה, היתה להביא איתי פנימה עוד הרבה אנשי עשייה שמוכנים לעבוד קשה בשביל לשנות את המצב. עם המשימה החשובה הזו אני מסתובבת בכל רחבי הארץ ופוגשת אלפי אנשים, מבוגרים וצעירים, שכמוני לא מוכנים לוותר על העתיד שלנו כאן. מוזמנים ללחוץ כאן ולשמוע ראיון שערך איתי יעקב אגמון בגלי צה"ל לפני כמה שבועות, דיברנו על הדרך אל הפוליטיקה ועל התקווה והמחשבות לעתיד

    בקיבוץ נחל עוז בעוטף עזה, שספג מכות קשות ב"צוק איתן", הוקמה לפני שנתיים מכינה קדם צבאית מדהימה. זה כבר המחזור השלישי שלה שאני פוגשת, צעירים וצעירות שדחו את השירות הצבאי שלהם בשנה כדי לבוא לחזק את האזור, להתנדב, ללמוד ולהכשיר את עצמם לתפקידי מנהיגות בצה"ל ובחיים האזרחיים. הבחירה שלהם ושל כל משרתי שנת השירות ותלמידי המכינות הקד"צ בארץ, היא הציונות של הדור שלנו. כדאי לכם לקפוץ לשם לבקר אותם גם, הם יתנו לכם המון תקווה.



    תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

    עוד רגע יגיעו החגים, וכולנו נכנס לסיכומי שנה, למבט על מה היה ומה יכול להיות טוב יותר. וזו היתה שנה לא פשוטה. בטחונית, חברתית, וגם פוליטית. אני מאחלת לכולנו שהשנה הקרובה תהיה שנה של שינוי, שתביא לנו עתיד בטוח וטוב יותר. אני מתכוונת לעבוד הכי קשה שרק אפשר בשביל זה. בשבילכם. מזמינה אתכם להתפקד, להצטרף אליי, לחזק את הדרך שלי ואת הכח שלנו יחד, ולעשות הכל כדי להפוך את השנה הזו, ואת אלה שיבואו אחריה, לטובות יותר.

    ***לינק להתפקדות באתר שלנו****

    שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה,
    מלאה במעשה ובשותפות אמיתית לדרך!



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • סתיו שפיר חושפת את הקומבינות של הבית היהודי

  • Stav Shaffir Addresses the AFT- חה"כ סתיו שפיר נואמת בפני ארגון המורים האמריקאי

  • סתיו שפיר מסבירה איך ממשלת נתניהו מתייחסת לכסף שלנו

  • סתיו שפיר:תהיו מנהיגים אל תהיו רובוטים

  • דור האוהלים מתבייש בהנהגה

    איך מציינים חמש שנים למחאה החברתית? אפשרות אחת: לשקוע בנוסטלגיה. להיזכר בחיוך הענקי שנמרח לנו על הפרצוף כשעמדנו ברחוב קפלן והבנו שאי־אפשר לראות את האופק מרוב מפגינים; לחשוב על השכנים שישנו באוהל הסמוך ועל כמה קל היה, לאורך שלושה חודשים מיוזעים, פשוט לפתוח בשיחה עם אנשים זרים לגמרי. כמה גאים היינו להיות ישראלים באותו קיץ היסטורי.

    המציאות כרגע היא לא־מי־יודע־מה, ונוסטלגיה מהווה יופי של משכך כאבים. אך שקיעה בה אינה אופציה בשביל מי שהעתיד שלנו כאן חשוב לו. וכך הגענו לאפשרות שנייה: לבחון מה קרה בחמש השנים האחרונות, ולהבין מה צריך לעשות כדי שהניגון העוצמתי של המחאה – "העם דורש צדק חברתי" – יהפוך מלהיט חולף של קיץ לתוכנית העבודה של הממשלה. לכך יש רק תשובה אחת: פוליטיקה. תנועת מחאה אזרחית, מרשימה ככל שתהיה (ושלנו היתה מהמרשימות וההמוניות בהיסטוריה של המדינה), לא יכולה לממש את יעדיה אם אין בכנסת מי שישתמש באנרגיות וברעיונות שלה. כך זה עובד, לטוב ולרע.

    חברת הכנסת סתיו שפיר
    חברת הכנסת סתיו שפיר, יושבת ראש ועדת השקיפות של הכנסתאמיל סלמן
    ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התעלם מדרישות המחאה, ודאג לפורר גם את הישגיה הקונקרטיים, לא מכיוון שהיה עסוק עם הפצצה האיראנית, אלא מכיוון שדרשנו ממנו להפסיק להיות הוא עצמו. הגענו למשבר דיור מתמשך, קריסת השירותים החברתיים ויוקר מחיה משתולל – דווקא משום שנתניהו הצליח להשיג את מטרותיו. נתניהו קיצץ, הפריט, הזרים מיליארדים להתנחלויות ולמקורבים, נתן יד חופשית לחבריו הטייקונים, מנע במכוון תקציבים שנדרשו לחיזוק הפריפריה. ולבסוף, כדי שהציבור לא יידע מה קורה, הוא הקדיש את מרצו לפירוק המנגנונים העדינים, שאמורים לרסן את כוחו – תוך שיסוי אוכלוסיות אלה באלה, ויצירת שנאה וחרדה בציבור.

    ״התעוררנו״, קראנו במהלך המחאה שביטאה את זעקתם של מי שפשוט שואפים לחיות פה חיים נורמליים. אך ההתעוררות שלנו העירה גם את הכוחות בימין, שמבחינתם הנורמליות היא איום על קיומם הפוליטי. נתניהו והשר נפתלי בנט יודעים שחלוקת משאבים הוגנת, שתזרים כסף לחיזוק הפריפריה, תבוא על חשבון העברת התקציבים האדירה להתנחלויות מבודדות. הם יודעים שפירושה של ה"נורמליות" הוא הכרעה מדינית ויצירת גבול בינינו לבין הפלסטינים, שישמור על ביטחונה של ישראל ועל זהותה כיהודית ודמוקרטית.

    אותם מכורים לשנאה שמובילים את הממשלה, שכוחם מתבסס על הפחדת הציבור, על ניתוקה של מדינת ישראל מידידותיה בעולם, ועל הכנעתה בפני סטטוס קוו של היעדר ביטחון ותקווה, נבהלים מהשאיפה לנורמליות. הם יודעים שאם המחאה תנצח – הם ייאלצו להיפרד מהשלטון. וכך, בחמש השנים האחרונות, אנחנו עדים לגל הקצנה, תגובת נגד ארסית של מי שיעשו הכל כדי לשמור על הכיסא, גם במחיר חיסול המרקם העדין של החברה הישראלית.

    הדרך היחידה לעצור את זה היא לבנות מחדש את מחנה המרכז־שמאל, ולכבוש את השלטון. זה לא ייקח שנה וגם לא שנתיים – אבל זה אפשרי. ראשית, נדרש טיפול הבראה. המחנה הפוליטי שיכול להביא לכדי מימוש את תקוות המחאה נמצא שנים בחופשת מחלה, ולא פועל בנחישות הנדרשת כדי להציל את המדינה, אלא שוקע בניסיונות זחילה לתוך ממשלות ימין.

    מפגיני 2011 צעדו אלף צעדים לפני ההנהגה הפוליטית, שהיתה אמורה להוביל אותם. דור האוהלים, ואני בתוכו, מתכווץ מבושה למראה הנהגה שלא מקדישה כל דקה מחייה למאבק על עתידה של מדינתנו. את ההשלכות של הפקרת הזירה הפוליטית של הדור שלנו אני רואה מדי שבוע בוועדת השקיפות בכנסת. החל בפקידי האוצר, דרך החטיבה להתיישבות, וכלה במועצות הדתיות – כספי המסים שלנו הפכו ממשאב ציבורי עוצמתי, שנועד לשפר את החיים של האזרחים, לקופה הפרטית של קומבינטורים וסקטורים סחטניים. הפקידים שאני מזמנת לוועדה מופתעים כשמישהו מבקש מהם דין וחשבון על מה שהם והפוליטיקאים מעוללים לכסף שלנו כבר שנים, ללא הפרעה.

    באחרונה איים יו״ר הקואליציה, דוד ביטן, שידאג להעיף אותי מתפקידי כיו"ר ועדת השקיפות, כי הפכתי אותה ל״ועדת חקירה״. הוא שכח שזה בדיוק התפקיד שלי – לחקור בשם הציבור מה עושה הממשלה עם כספי המסים שלנו, לפקח על תוכניות העבודה שלה ולברר מה היא מתכננת לעתיד שלנו כאן. במלים אחרות: לחשוף את האמת.

    הגיע הזמן שנדרוש מהמדינה דין וחשבון. כדי להשיג את מה שחלמנו יחד ב-2011. אנחנו צריכים להציב מול פוליטיקת הפחד הקיימת – תפישת עולם לוחמנית, שתצליח לרכוש את אמון הציבור. זה הקרב הגדול על המדינה שלנו: נגד המושחתים, המנותקים, הקנאים 
והגזענים. המערכה הראשונה התחילה בפיצוץ גדול ב-2011, אבל ייקח עוד זמן עד שננצח. ואם מתגנבים ללבכם ספק או ייאוש, היזכרו בקיץ ההוא. זה השימוש הכי טוב שתוכלו לעשות בו: לקחת אותו הלאה.

    הכותבת היא חברת כנסת מסיעת 
המחנה הציוני, והיתה ממנהיגות המחאה

  • ח"כ סתיו שפיר: "מגיע לכולנו לחיות פה בשוויון מלא"

  • המינהל האזרחי הבטיח לקדם "תוכנית אסטרטגית" לפיתוח דרום הר חברון