• What should we do? Restart.



    "Meet the Press"

    What should we do? Restart. Build a new beginning for the center-left camp with a leadership that is willing to fight fearlessly against the Netanyahu's government of corruption and insanity. We should be bringing back hope for Israel.
    This is what I said to Rina Mazliah in an interview for "Meet the Press"

    Later on, Netanyahu made sure to respond on air by lying about what I said.

    Netanyahu is the one who made sure to turn deceit into a synonym for politics.

    From the British Mandate soldiers he saw as a child in Jerusalem, even though he wasn’t born then, through "the Arabs are voting en masse" even though they never did, to paranoid conspiracy theories about coups and revolution even though he appointed his cronies as gatekeepers – it's sad that what will remain from Netanayhu's 10 years is a
    pile of lies and delusional press releases.

    Such a liar has never served in such a senior position in Israel ever before.
    On the other hand, what does a prime minister who has achieved nothing have to say to the citizens? nothing. Because there is nothing.


    This week I stumbled across Amos Biderman's cartoon in Haaretz. Biderman is one of the sharpest political commentators out there, but this time I felt he must have gotten mixed up, so I tried to help him:




    What do public housing, whom combined own as much as 70,000 apartments, due with the money they receive from the state? How do Amidar, Amigur, Halamish etc carry out their ever so crucial role?

    Well, that my friends, is a secret.

    These companies, publicly funded and in charge of perhaps one of the most important issues at hand, simply do not report what is being done with the finance they receive.

    While some of these companies perform rheir duties in an impressive, admirable fashion despite the many obstacles presented before them, the media never fails to report more corruption and waste of resources that were meant to serve public housing: From Minister Uri Ariel who sold apartments from the public housing stock to political organizations to apartments unlawfully converted to holiday apartments.

    All of this is happening at the expense of families who cant afford to put a mere roof over their heads. Tens of thousands of households for whom, without public housing, there is no hope of a normal life. No chance at maintaing a regular job, no chance of building a new future or emerging from the cycle of poverty.

    Public housing is tumbling down, and one the main reasons is the cloak of secrecy under which these companies carry out their businesses.

    In a recent discussion at the Transparency committee, I asked these companies for one simple thing: Give the public the information it needs (and you hide) to understand what it is that's being done with its money. This is the only way by which we can create efficient supervision, which will in turn force said companies to better their work and make sure our money is well attended to, in order to allow our money be invested in public housing – nothing else.

    Today, these companies do not report what is done with our money. They do not publicize their communications or auctions – for instance, which contractors were hired (by public money, our money), who provided what services (again, our money) and which maintenance companies were contacted – including such that sometimes leave apartments unfit for living (despite, again, paying with our money).

    Why won't they publish this information despite the money belonging to all of us? And who supervises them if everything is done in the dark, in secrecy?

    The answer is: no one. Between the National company authority in charge and the ministry of housing to which they are subordinated, no one really wants to decide anything: everyone just let accountability roll.

    By the way, public housings companies are merely the tip of the iceberg: Governmental companies, where no less than NIS 67 billion of our taxpayers money in in play – do not report on its usage. Imagine what will happen when all of these companies' budgets are exposed.

    Look what happens when I ask, near the end of the discussion, that housing companies publish their communications:


    Only in a government that does not care whatsoever about abiding the law can the person in charge of enforcing the law against illegal building, live in an illegal settlement.

    When Bibi talks about equal enforcement, what he really means is – those who serve me politically are free to do as they please. All the rest – I will fight you bitterly. No holding back. And without considering the national interest.
    I wrote to the Finance Minister Cahlon and demanded he suspend Avi Cohen from office until he decides if he supports building laws in Israel or not. If we had a functioning government, he would have been tried long ago.

    You're invited to listen to an interview on the subject with Yael Dan and read more in Haim Levnison's and Or Kashti's articles in Haaretz by pressing the photo below.



    Dear friends, I need you with me

    So I can continue my work, I need your help. Join, and help me fight for the Israel we all dream of.

    Registering takes a total of three minutes of your time and puts tremendous power in your hands: select the MKs that will enter the Knesset, and who will lead the camp.

    Only those that join now will be able to vote in these elections.

    Most of the public is not aware of this – there are many things politicians would rather the public did not know – but you can increase your power to influence the future of the country by hundreds of percent, if you join a party.

    To be able to recruit leaders whom are willing to fight on behalf of the public, and so we can maintain the good forces that are with us in the party, I ask you to join.

    And after you do that, call a friend and suggest they join. Speak about it with your family (you can join from age 17!), talk about it tomorrow over lunch at work or school, do what you can to bring more ideological people to the party. We must bring to the party leaders who came to fight for the future of the country. Israeli citizens need such a leadership. This is the reason I went to the Knesset.

    Just enter this URL and join.

    Know more people who will support me? Send me their details by replying to this email and we will contact them and ask them to join. Only together can we make the change we all dream of.

    There are those who think the struggle for the character of the State of Israel – on how the future might look for all of us here – is over. In contrast, there are those who believe that our job is to make history, not to stand idly powerless and resent it as our potential passes by. And to fight this battle, for our home, we need our own courageous leaders who will join our camp. I need you with me on this mission.




  • The scams haven’t gone on summer vacation



    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 1:
    Here’s a little taste of what has been going on in the Knesset these past couple of days:




    The government has no brain

    The government has no brain. During the last couple of years, a new fashion seems to arise at the government offices – hiring out- sourced consultation companies that will plan the policy for them. It is called “out- sourcing” or, in other words: brain privatization.
    At first, these companies would only hand in reports to the decision makers. As time went by, the government offices became so dependent upon them to the point where they have started to make the decisions themselves. And so, at office meeting not only civil servants are present, but also representatives of companies which have clients with other intrests.
    What happens is, that the same company that advises the ministry of housing, is also working for Arison’s company “Shikun Binui”. Moreover, the same company that advises the ministry of finance is advising banks “Leumi” and “Hapoaalim”. So who’s making sure that these companies are representing the public’s interests and not their other costumers?
    It is not clear.
    Because the governments’ offices did not bother to check the outcomes.
    They use tens of millions of shekels of the public’s money to hire expansive private consulting companies that will do the thinking for them and will plan policies on their behalf. But they don’t seem to think it is necessary to supervise the results of this.
    My team has been investigating this issue for weeks.
    We found, amongst other things, millions of shekels that were transferred to private companies to – get this – write the tender for contacting other private companies. This is just another thing that the government does not know how to do on its own. They privatized the privatization itself.
    We found employees in government offices that have told us that after many years of working along a private consultation company, the office will not be able to do its job without the out- sourced company. They won’t be able to make simple decisions.
    As I exposed the information regarding this issue in the transparency comity this week, the representative of the ministry of finance had said that she has not heard of this data. How could she? The office that is supposed to run the state’s budget had never bothered to check, nor did they think to publish to the public the tens of reports it has gotten from a consulting company.
    And thus, our government remains brain-less. Without any knowledge, without gaining any experience, without having any strategic or planning abilities. I am going to deal with this issue over the course of this position and I will figure out how we can fix this situation.
    For those who don’t know yet, I always attempt to keep you guys updated in real- time of what goes on in the comity, right here on my Twitter account. This allows to ask questions, and even inform us with some further information that can promote the discussion. You are all welcome to join us on twitterי




    This week at the finance comity- where did all the money that was promised to go to the stabilization of the north go?

    If the government’s promises were worth any money, the situation at the periphery would have been great. The government goes on and on about the periphery. The minister of culture claims that she is the minister of the periphery, the minister of education is the minister of the periphery, the minister of internal affairs said he will hand back his keys if the periphery would not be taken care of. Only in the periphery there is no apparent change.
    What had the government promised?
    18 billion shekels, yearly spread, which will be invested in the north
    What was done?
    Well, as the residents of the north had looked at the draft of the budget, they were surprised to see that they were not included in it.
    Instead of keeping their promise, that was very photogenic during press conferences, the government stated that a comity will be founded. We all know what ends up happening when a comity is being founded. By the way, it wasn’t even founded yet.
    What happens in reality? The investment of the north’s welfare services is the lowest in Israel. It also has the lowest number of hospitalization beds per person- 1.6 beds for 1000 residents. Many residents of the north are being transferred to hospitals in the center in order to undergo medical procedures. The unemployment rate in the north gets up to 50% higher than in the center, and even when one finds a job, the average wage is 40% lower than in the center. The investment that goes into the field of education is also lower than in the center. Public transportation is impossible to use for people who need to get to places on time (many of them take the risk of taking a lift just to get to work or school every day). All that being said, the monthly rent is taking off. There is no budget for culture, and aside from private initiatives, there is no support for employment development.
    But the government must think that the residents of the north can pass on budgets and services in returns to… words
    Instead of budgets, services and reforms, this government is handing out promises.
    I have met with the young group that is leading the initiative “changing direction” along with the students’ association of Tel Hai in Kiryiat Shmona. They have had it with the empty promises of this government.
    Most of all they would like to live here. They dream of starting a family and allowing it to have the amazing quality of life that there is right here, on the northern border of Israel, but they feel that they won’t be able to keep it up much longer. At the end of the day, great views and some fresh air can’t pay your rent.
    Netanyahoo is the prime minister for almost a decade now. A decade of empty promises. Just recently we saw how brave he can be when he wanted to humiliate one of his ministers and to power play within the Likud, if only a little bit of that power and creativity would be invested towards the citizens. That is his legacy- big words and small politics.
    The residents of the north deserve a great future around here. I have turned to the ministry of internal affairs in order to understand what was done in regards to the plan of stabilizing the north, and having not being answered I turned to the chairman of the finance comity, Moshe Gafni, demanding to have an urgent discussion in regards to this issue.
    I promise to work hard in order to make sure that there won’t be any other discussions in regards to the state’s budget without bringing up this subject. This coming budget, Bibi and his government must realize that you must pay for promises you don’t keep.



    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 2

    The scams haven’t gone on summer vacation, episode 2:
    Mendelblit should be forbidden from handling the Netanyahu investigation.
    Had you been told that in a far away land, somewhere in Africa, it was suspected that the president and his family received bribes, but the decision as to whether he is indicted rests with a person that only a couple of months earlier worked as a secretary of the republic, and was intimately close to the president – you would suspect a stitch up.
    It sound more like an episode of House of Cards than a serious legal process
    But it is not happening in never never land.

    It is happening here. Now
    The Prime Minister of Israel and his family have been under police investigation for a long time. The person who guides these investigations and will impact upon a decision, is the legal advisor that until few months ago was a secretary to Netanyahu’s government. A person that worked by his side in an intimate and daily basis, in a political office, that required total trust. It is hard to believe that a binding personal relationship was not formed.
    Now everyone wants to ignore this.
    We are simply to forget the prior relations, with the hope that they will forget them as well.
    It is no secret that the prime minister is hard at work crushing the justice system and disarming its door keepers. He does this by means of handing out jobs and personal appointments, imposing fear and damaging the democratic process.

    Bibi’s objective is personal: to weaken the whole system and strengthen his position.
    This situation is dangerous.
    The borders between the allowed and the forbidden are blurred, the legal review systems are collapsing, and Netanyahu’s personal powers are being used for his own good, which damages the Israeli public.

    The legal advisor to the government is immersed in this situation. On one hand, an honest and serious person, that surely wants to do his job well. On the other, a person who is in a long personal relation with the subject of the investigation. For years to which he was a subordinate, and was pushed by him into his current position.
    Mandelbit is in an impossible situation. Any citizen who reads the headlines in the newspapers will wonder if there is a conflict of interest. Where else is it possible that something like this can happen?
    I approached the legal advisor to the government and requested he drops the investigation into Netanyahu and his family. It is appropriate that he does so. There are enough capable legal attorneys in the offices of the legal advisor and the solicitor general. Surely one can be found who was not closely associated with the subject of the investigation for years, and can handle the case instead of him.
    This is about corruption and we cannot accept another dodge of the law by Bibi. No citizen should be above the law. The matter is even more severe when the subject is the most senior position in government.
    I do not know personally the legal advisor Avichai Mednelblit. From what I hear he is an excellent lawyer, a serious and an honest men. I call upon him here and now – do the right thing, distance yourself from this case.



    the Budget rearrangement Law- Again the poor is short changed.

    75 million shekels is the amount the Ministry of Education will chop from the after-school activities of children with low socio- economic status in the coming state budget. The minister of education decided to take from the pockets of the most hard up families in the state. 75 million shekels that will now be paid by parents who make less than 3000 shekels a month and cannot afford to buy their children clothes.
    A budget investigation committee that I formed a couple of moths age found this cut. It was hiding among 463 pages of the new Budget rearrangement Law.This is another cruel edict, among many others, that appear in the small print of the law. The Budget rearrangement Law is one the Treasury Department loves most – because it totally skips the proper process of enacting laws in the Knesset and avoids public discussion that may abort such horrible and wrong edicts.

    This time it will not work for them. You are invited to hear my interview on the subject with Rino Tzror on Galei Zahal. It you want to join my budget investigation team and fight with us for a just budget, sign up here: office@stavshaffir.co.il

    We need you – join us in the fight for our home

    One of the tasks that I took upon myself when I decided to go into politics, was to bring with me many more action people who were willing to work hard to change the status quo. With this important task I am roaming the land and meeting thousands of older and younger people who are not willing to give up on our future here.
    In Kibbutz Nachal Oz, near Gaza, which was badly hit during “Operation Protective Edge", an amazing military preparatory school was formed. I have met young males and females who postponed their military service for a year to come and strengthen the region, to volunteer, to study and prepare themselves for a leadership position in military and civilian life. Their choice and all those who serve in Shnat Sherut and the students of the military schools in the country, is the Zionism of our generation. I encourage you go and visit there, it will give you a lot of hope



    A year and its curses are over, and a new year with its blessing is upon us.

    Shortly the holidays will be upon us, and we will reflect upon our past year, and look at what was, and what can be better. This was not a simple year; not from a security, social, or political perspective. I wish us all that the coming year will be a year of change that will bring us a safer and better future. I plan on working my hardest to make this happen, for you. I invite you to join me, through our strength in working together, we can do everything to change this year and the coming year for better.
    **** join us in our web site****
    May we have a good and sweet year.
    Full of action and true partnership.


    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • הקומבינות לא יצאו לחופשת הקיץ #1: קצת על מה שקרה בכנסת בימים האחרונים



    ממשלה בלי מוח – דיון בוועדת השקיפות השבוע




    ממשלה בלי מוח.
    בשנים האחרונות פרצה במשרדי הממשלה אופנה חדשה – שכירת חברות יעוץ חיצוניות שיתכננו מדיניות במקומם. קוראים לזה מיקור חוץ, או במילים אחרות: הפרטת המוח.
    בהתחלה החברות האלה רק הגישו דוחות למקבלי ההחלטות. עם הזמן, המשרדים הפכו כל כך תלויים בהן, שהן התחילו לקבל את ההחלטות בעצמן. וכך, בתוך ישיבות המשרד יושבים לא רק עובדי מדינה – אלא גם עובדי חברות שיש להן גם לקוחות בעלי אינטרסים אחרים.
    כך קורה שאותה חברה שמייעצת למשרד השיכון, עובדת גם בשביל חברת 'שיכון בינוי' של אריסון. ואותה חברה שמספקת למשרד האוצר שירותי ייעוץ, מייעצת גם לבנק לאומי ובנק הפועלים. אז מי מוודא שהחברות האלה עובדות בשביל הציבור, ולא בשביל הלקוחות האחרים שלהן?
    לא ברור.
    כי משרדי הממשלה לא טרחו לבדוק את התוצאות.
    הם שוכרים בעשרות מיליוני שקלים מכספי הציבור חברות פרטיות יקרות שיחשבו במקומם ויתכננו מדיניות במקומם, אבל לא חושבים שכדאי לבצע בקרה על מה קורה כתוצאה מכך.
    כבר שבועות ארוכים שהצוות שלי חוקר את הנושא הזה.
    מצאנו בין היתר מיליוני שקלים שהועברו לחברות פרטיות כדי – תקשיבו טוב – שיכתבו את המכרז להתקשרות עם חברות פרטיות אחרות. גם את זה הממשלה כבר לא יודעת לעשות לבד. הפריטה את ההפרטה עצמה.
    מצאנו עובדים במשרדי ממשלה שסיפרו לנו שאחרי שנים שהמשרד עובד עם חברת יעוץ פרטית, הם חוששים שאם יום אחד החברה הזו לא תהיה שם, המשרד לא יידע איך לעשות את העבודה שלו. לא יידע איך לקבל את ההחלטות הכי פשוטות.
    כשחשפתי את זה בוועדת השקיפות השבוע, נציגת משרד האוצר אמרה לי שהיא לא מכירה נתונים כאלה. ואיך תכיר? המשרד שאמור לנהל את תקציב המדינה מעולם לא טרח לבדוק, וגם לא העלה על דעתו לפרסם לציבור את עשרות הדוחות שקיבל בעצמו מחברות ייעוץ.
    וככה נשארת לנו ממשלה בלי מוח. בלי ידע, בלי צבירת ניסיון, בלי יכולות תכנון ואסטרטגיה. אני הולכת לטפל בנושא הזה לאורך המושב הקרוב ולהבין איך אפשר לתקן את המצב.


    למי שעוד לא מכיר, אני תמיד משתדלת לעדכן אתכם במתרחש בוועדה ממש בזמן אמת, כאן בטוויטר שלי .זה מאפשר למי שיש לו שאלות למוזמני הוועדה לשאול אותן, ואפילו להעביר לנו מידע נוסף שיכול לקדם את הדיון. מוזמנים להצטרף אלינו.





    השבוע בוועדת הכספים – לאן נעלמו הכספים שהובטחו לחיזוק הצפון?

    אם ההבטחות של הממשלה היו שוות כסף, מצבה של הפריפריה היה מצויין. הממשלה לא מפסיקה לדבר על פריפריה. שרת התרבות טוענת שהיא שרת הפריפריה, שר החינוך הוא שר הפריפריה, שר הפנים אמר שיחזיר את המפתחות אם לא ידאגו לפריפריה. רק בפריפריה לא רואים את השינוי.
    מה הבטיחה הממשלה?
    18 מיליארד שקלים בפריסה רב שנתית, לחיזוק הצפון.
    מה ביצעו?
    ובכן, כשתושבי הצפון הסתכלו בטיוטת התקציב, הם גילו להפתעתם שהם לא כלולים בה.
    במקום לקיים את ההבטחה, שהיתה נוחה מאוד למסיבות העיתונאים, הממשלה אמרה שתקים ועדה. כולנו יודעים מה קורה כשקמות פה ועדות. אגב, היא אפילו לא קמה עדיין.
    מה קורה בשטח? בפועל ההשקעה בשירותי רווחה בצפון היא הנמוכה ביותר בארץ. מספר מיטות האשפוז הוא הנמוך בארץ – 1.6 מיטות ל-1,000 תושבים. רבים מתושבי הצפון נדרשים להגיע לבתי חולים במרכז כדי לעבור טיפולים רפואיים. שיעור הבלתי מועסקים בצפון גבוה במעל 50% מהמרכז, וגם אם מצאת עבודה, השכר הממוצע נמוך בכ-40% מבמרכז. גם ההשקעה בתחום החינוך נמוכה יותר מבמרכז הארץ. התחבורה הציבורית היא בלתי אפשרית לאנשים שצריכים להגיע בזמן למקומות (ורבים מסתכנים בלקחת טרמפים כדי להגיע מדי יום לעבודה וללימודים). עם כל זה, שכר הדירה בנסיקה. אין תקציבים לתרבות ולמעט יוזמות פרטיות, אין תמיכה לפיתוח תעסוקה.
    אבל בממשלה כנראה חושבים שתושבי הצפון יכולים לוותר על תקציבים ושירותים לטובת… מילים.
    במקום תקציבים, שירותים ורפורמות הממשלה הזו נותנת לצפון הבטחות.
    פגשתי בקרית שמונה את החבורה בצעירה שמובילה את יוזמת "משנים כיוון" ביחד עם אגודת הסטודנטים בתל חי. להם כבר נמאס מההבטחות הריקות של הממשלה הזו.
    הם הכי רוצים לגור פה. חולמים להקים פה משפחה ולתת לה את איכות החיים המדהימה שיש כאן, על קו הגבול הצפוני של ישראל, אבל מרגישים שעוד קצת וכבר לא יוכלו להחזיק. בסופו של דבר נופים נהדרים ואוויר טוב לא משלמים שכר דירה.
    נתניהו הוא ראש הממשלה כבר כמעט עשור. עשור של הבטחות שקריות. לא מזמן ראינו כמה הוא אמיץ כשהוא רוצה להשפיל את אחד השרים שלו ולשחק משחקי כח בתוך הליכוד, רק שאפילו קמצוץ מהכוח והיצירתיות האלה לא מושקעים באזרחים. זו המורשת שלו – מילים גדולות ופוליטיקה קטנה.
    לתושבי הצפון מגיע עתיד גדול כאן. פניתי למשרד הפנים והאוצר כדי להבין מה עלה בגורלה של התכנית לחיזוק הצפון, ומשלא נעניתי פניתי ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, בדרישה לקיים דיון דחוף בנושא.
    אני מבטיחה לעבוד קשה כדי לדאוג שלא יהיה דיון אחד בתקציב המדינה מבלי שהנושא יעלה. בתקציב הקרוב ביבי וממשלתו צריכים להבין שעל הבטחות שלא מקיימים משלמים מחיר



    הקומבינות לא יצאו לחופשת הקיץ #2- אסור למנדלבליט לנהל את חקירת נתניהו

    אם היו מספרים לכם שבמדינה רחוקה, אי שם באפריקה, עלה חשד שהנשיא קיבל שוחד ומתנות למשפחתו, אבל מי שיחליט אם יוגש נגדו כתב אישום הוא אדם שכמה חודשים לפני כן עבד כמזכיר הרפובליקה שלו, והיה מקורב לאותו נשיא – הייתם מיד חושדים מדובר בקומבינה.שאין סיכוי שמתנהל פה הליך הגיוני וסביר.
    שזה נשמע יותר כמו פרק בבית הקלפים, מאשר התנהלות רצינית של מערכת החוק.

    אבל זה לא קורה במדינה אי שם.
    זה קורה פה. עכשיו.
    ראש ממשלת ישראל ובני משפחתו נתונים תחת בדיקות משטרתיות שונות כבר תקופה ארוכה, ומי שמנחה אותן ואף יכריע בהן הוא יועץ משפטי שעד לפני חודשים ספורים היה מזכיר ממשלתו של נתניהו, אדם שעבד איתו בצמוד באופן יומיומי, במשרה פוליטית, שדורשת אמון רב ושקשה להאמין שלא נוצר במהלכה קשר אישי.
    כעת כולם רוצים שנתעלם מזה.
    שפשוט נשכח את הקשרים הקודמים שהיו שם, מתוך תקווה שגם הם שכחו אותם.
    אין זה סוד, שכבר שנים עוסק ראש הממשלה בריסוק מערכות אכיפת החוק והמשפט ופירוק כוחם של שומרי הסף, באמצעות חלוקת ג׳ובים ומינויים אישיים, הטלת פחד ופגיעה במנגנוני הדמוקרטיה.
    המטרה של ביבי היא אישית: להחליש את כל המערכת כדי לחזק את עצמו.

    זה מצב מסוכן.
    הגבולות בין מותר לאסור מטשטשים, מערכות הביקורת קורסות, ומכאן ועד שימוש בכוחו לטובתו האישית תוך פגיעה בציבור הישראלי הדרך מהירה.
    בתוך הסיטואציה הזו עומד עכשיו היועץ המשפטי לממשלה. מחד, אדם ישר ורציני, שבטוח שואף לעשות את המיטב בתפקידו. מנגד, אדם הנמצא בהיכרות אישית עמוקה עם מושא החקירה, אחרי שנים בהן היה כפוף לו ולאחר שהאחרון גם דחף אותו אל תפקידו הנוכחי.
    המצב שבו מנדלבליט עומד הוא בלתי אפשרי, וכל אזרח שקורא את הפרסומים בעיתונות לא יכול שלא לתהות אם אין כאן ניגוד עניינים. איפה סביר שדבר כזה יקרה?

    פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי ממנו למשוך את ידיו מטיפול בענייני חקירות נתניהו ובני משפחתו. כך ראוי. יש במשרד היועמ״ש ובפרקליטות לא מעט משפטנים מעולים. בטוח שאפשר למצוא אחד שלא עבד בצמוד למושא החקירה במשך שנים, שינהל את העניינים במקומו.

    המלחמה בשחיתות לא יכולה לקבל פרצוף של עוד קומבינה של ביבי. אף אזרח בישראל לא צריך לקבל פרוטקציות במגע עם שלטון החוק. הדבר חמור בהרבה כשמדובר במשרה הבכירה ביותר בשלטון.

    אני לא מכירה אישית את היועמ"ש אביחי מנדלבליט, וממה ששומעת מאחרים, מדובר במשפטן מעולה ובאיש רציני וישר. אני קוראת לו גם כאן – עשה את הדבר הראוי, הרחק עצמך מהסיפור הזה



    חוק ההסדרים – שוב מקצצים לעניים ביותר

    75 מליון ש"ח. זה הסכום שמשרד החינוך יקצץ ממסגרות אחר הצהריים לילדים בשכבות במעמד סוציו – אקונומי נמוך בתקציב המדינה הקרוב. שר החינוך החליט לקחת מהכיס של המשפחות הכי עניות במדינה. 75 מליון שקלים שמי שישלם אותם הם הורים שמרוויחים 3000 שקלים בחודש ולא מסוגלים אפילו לקנות לילדים שלהם בגדים.

    סיירת התקציב שהקמתי לפני חודשיים גילתה את הקיצוץ הזה, שהתחבא בין 463 העמודים של חוק ההסדרים החדש. זו עוד גזירה, אכזרית ביותר, בין רבות אחרות שמופיעות באותיות הקטנות של החוק. חוק ההסדרים הוא החוק שמשרד האוצר הכי אוהב – כי הוא מדלג כמעט לגמרי על הליך החקיקה התקין בכנסת, ומונע דיון ציבורי שעלול לבטל גזירות איומות ושגויות כמו זו.

    הפעם זה לא יצליח להם. מוזמנים להקשיב לראיון שלי בנושא אצל רינו צרור בגלי צה"ל, ואם אתם רוצים להצטרף לסיירת שלנו ולהיאבק איתנו למען תקציב צודק, שלחו לנו מייל לכאן: office@stavshaffir.co.il

    אנחנו צריכים אתכם – תצטרפו אלינו למאבק על הבית של כולנו

    אחת המשימות שלקחתי על עצמי כשהחלטתי ללכת לפוליטיקה, היתה להביא איתי פנימה עוד הרבה אנשי עשייה שמוכנים לעבוד קשה בשביל לשנות את המצב. עם המשימה החשובה הזו אני מסתובבת בכל רחבי הארץ ופוגשת אלפי אנשים, מבוגרים וצעירים, שכמוני לא מוכנים לוותר על העתיד שלנו כאן. מוזמנים ללחוץ כאן ולשמוע ראיון שערך איתי יעקב אגמון בגלי צה"ל לפני כמה שבועות, דיברנו על הדרך אל הפוליטיקה ועל התקווה והמחשבות לעתיד

    בקיבוץ נחל עוז בעוטף עזה, שספג מכות קשות ב"צוק איתן", הוקמה לפני שנתיים מכינה קדם צבאית מדהימה. זה כבר המחזור השלישי שלה שאני פוגשת, צעירים וצעירות שדחו את השירות הצבאי שלהם בשנה כדי לבוא לחזק את האזור, להתנדב, ללמוד ולהכשיר את עצמם לתפקידי מנהיגות בצה"ל ובחיים האזרחיים. הבחירה שלהם ושל כל משרתי שנת השירות ותלמידי המכינות הקד"צ בארץ, היא הציונות של הדור שלנו. כדאי לכם לקפוץ לשם לבקר אותם גם, הם יתנו לכם המון תקווה.



    תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

    עוד רגע יגיעו החגים, וכולנו נכנס לסיכומי שנה, למבט על מה היה ומה יכול להיות טוב יותר. וזו היתה שנה לא פשוטה. בטחונית, חברתית, וגם פוליטית. אני מאחלת לכולנו שהשנה הקרובה תהיה שנה של שינוי, שתביא לנו עתיד בטוח וטוב יותר. אני מתכוונת לעבוד הכי קשה שרק אפשר בשביל זה. בשבילכם. מזמינה אתכם להתפקד, להצטרף אליי, לחזק את הדרך שלי ואת הכח שלנו יחד, ולעשות הכל כדי להפוך את השנה הזו, ואת אלה שיבואו אחריה, לטובות יותר.

    ***לינק להתפקדות באתר שלנו****

    שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה,
    מלאה במעשה ובשותפות אמיתית לדרך!



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • In the Absence of Transparency



    In the Absence of Transparency – There is Corruption!
    Great News: We've Blocked Netanyahu's Efforts to Bypass the Knesset



    "Why don't you smile?"

    "Why don't you smile?", "How come you're broadcasting the discussion via Facebook Live?", "Didn't you have enough?", "Why don't you eat something?"

    They tried using misogyny, racism, screaming, back-door deals, throwing insults, but we did not give in. And this is what happened: after dozens of long and intense hours of fighting against the law to disguise the budget – the dangerous article was amended.

    All the details of the budget will be sent to the finance committee and for the Knesset's oversight, as it should be in a democracy. State funds will not be funneled under the table and behind our backs.


    MK David Bitan, Micky Zohar and other Likud and coalition members in the Finance Committee did everything in their power – literally everything – in order to avoid a discussion of the great travesty that Netanyahu tried to pass in the Knesset as part of the biannual budget. In order not to discuss the fact that the government tried to rob the Knesset of its most fundamental commitment to the public – supervising the handling of its money.

    In an embarrassing session, which lasted 13 hours, viewed by some of you via a live broadcast on my Facebook page, one could see how the speaker of the coalition and his friends were simply losing it. Misogynists, racists, vain and rude – the coalition members demonstrated how they work under pressure. And what made them feel that way? the fact they were observed by you.

    After hours of raising objections in the session of the Finance Committee, the coalition members were exhausted and proposed us a compromise: only budgetary amendments of over 20% will be brought to the approval of the Finance Committee. It might sound technical to some of you, but it really isn't. Had we accepted that, we would've enabled, for example, Jewish Home MKs like Bezalel Smotrich to extort five billion shekels from the government for his friends – and we wouldn't have had any way to see it in the budget or to know that we are voting on it. Had they removed 10 million shekels from aid money for homeless people – we wouldn't have known about it. Would you have agreed to that? Certainly not. That is why we dragged our objections into the night, until Finance Committee Chairman, Gafni, sealed the session without voting on the bill.



    Yesterday morning the coalition already realized that we are not about to back down and agreed to amend the bill, so any budgetary change would pass through the committee members. This is an important triumph, which sets the stage for the great battle over the budget.

    They didn't want you to see what's happening in the Finance Committee. See, the Knesset discussions are always broadcasted live in the committee's website, as mandated by the law. However, in the course of the session yesterday the coalition members threatened to stop the broadcast. How lucky we are that they can not longer do that – we have Facebook, and we have one another. Once I decided to broadcast the discussion myself, the coalition turned hysterical. They know that the budget about to be approved is a disgrace. They know that if you see what it entails – you will be furious like I am. That is why they lost it when they realized that thousands are viewing us, broadcasted live on my Facebook page. That is why they voted against all my objections to the law. Then they claimed that my objections are redundant.

    Here's a taste of some of my objections:

    I demanded that the government reveals how much of the budget will be invested in socio-economically low-ranking areas.

    I demanded that the government reveals how much money would be invested in public housing against the number of citizens entitled to it, who are currently homeless.

    I demanded that each of the relevant government ministries reveals the parts of the budget that are designed to tackle poverty and present its work plan to address that.

    I demanded that any privatization of essential services as part of the budget plan shall pass only with a parallel economic and supervisory plan to ensure the quality service to the citizen instead of the usual rollback of the state.

    I had several hundreds of additional ideas for improvement.

    When I insisted on presenting them – even if it takes all night, tomorrow, and they day after – the coalition offered that I fold back in exchange for money that it would give us, to hand out to whoever we please. You get it? They expected us to agree to trade with them with your money!! It's unbelievably disgraceful and nauseating. But there are people here who think that this is simply how politics works. That this is how things go. They don't realize things have changed.

    Unlike what they've grown accustomed to think, politics is designed not for backdoor dealings on the public's expense. It is about genuinely making things right. To come to parliament every morning and fight as hard as we can to make Israelis' lives better and safer.

    Of all the personal attacks I've had to take from the coalition members, only one really annoyed me. "Why don't you smile?".

    MK David Bitan, why don't I smile, you're asking? Because the circus you're making of the country is really not funny. I'm ashamed of all that you represent. I know how hard people work here for their money and I expect you to treat it with silk gloves. Our country deserves much much better.

    The support you gave me, on social media, emails and in the Knesset, empowers me to continue with our common struggle for an egalitarian budget and full transparency of the government policy. The great struggle still lies ahead – against the destructive bi-annual budget that Netanyahu's government seeks to pass. A budget that would only hurt the market and the economic interests of the State of Israel and its citizens, and which is meant to serve the sole purpose of preserving this corrupt coalition.

    Soon the budget will be put on the Knesset table. As always, the government will give us too little time to study it, in order to ensure that Members of Knesset don't really understand what they're voting on. It's infuriating and I am already taking every possible measure to prevent the perpetuation of that practice. In parallel we must prepare for such a discussion, based on too little information and pressures coming from every possible direction. If we want to find out where every shekel goes to from the thousands of articles in the budget – we need an army of investigators.

    Will you help me?
    You are invited to turn to me on any matter: sshaffir@knesset.gov.il




    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר



  • כשאין שקיפות – יש שחיתות



    כשאין שקיפות – יש שחיתות:
    עצרנו את הניסיון של נתניהו לסגור את הכנסת



    תודה רבה שליוויתם אותי בשבוע שעבר במאבק הקשה נגד החוק המסוכן שהממשלה ניסתה להעביר. לפי החוק החדש – שהוא הוראה ישירה של ראש הממשלה – מהשנה הבאה נתניהו ושר האוצר יוכלו לשנות את תקציב המדינה מתחילתו עד סופו ככל העולה על רוחם בלי שיצטרכו לבקש את אישור הכנסת או ועדת הכספים. כלומר, בלי שאנחנו – הנציגים שלכם בכנסת – נוכל לדעת או להתווכח עם מה שעושים בכספי המסים של כולנו. מה זה אומר? שהקואליציה היתה יכולה לקצץ בשירותי הרווחה, הבריאות והחינוך בשקט, בלי שאף אחד היה רואה, או לסגור דילים במיליארדי שקלים מהכסף של כולנו בלי שאיש יוכל לנסות ולעצור אותם.

    כמו שאתם מבינים, בחוק כזה צריך להיאבק תוך שימוש בכל הכלים שעומדים לרשותנו. וזה מה שעשינו, כולל פיליבסטר של 13 שעות בוועדת הכספים, וכשהקואליציה איימה עלינו באמצע הדיון שתפסיק את שידורי הוועדה באתר האינטרנט של הכנסת כדי להסתיר מכם את מה שקורה שם – התחלתי פשוט לשדר הכל בעצמי בעמוד הפייסבוק שלי. אתם הצטרפתם אלי בעשרות אלפים – והפעלנו לחץ אדיר על הקואליציה.

    רק כך, ביחד, הצלחנו לעצור את החוק המטורלל הזה.

    הנה תקציר האירועים:


    יום שלישי
    בשעות אלה, מאז הבוקר, ביבי מנסה להעביר בוועדת הכספים חוק חדש שמבטל את הוועדה.

    אנחנו יושבים פה כבר שעות בניסיון לעצור את החקיקה המטורפת הזאת. לשמחתי, הצלחתי להעביר בוועדה תיקון שלפיו כל שינוי תקציבי יגיע קודם כל לוועדת הכספים, כך שחברי הכנסת יוכלו להיחשף אליו ולדווח לציבור. אלא שדקה אחר כך פקידי האוצר התעוררו ודרשו מיו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, לבטל את התיקון. אחרי שדרשתי לקבל תשובות ברורות מאנשי האוצר לגבי הדרישה השערורייתית, ניסו להעיף אותי משם בכוח.

    זה כבר באמת מעבר לימין ושמאל. זה ויכוח גורלי בין מי שקמים כל בוקר כדי לשמור על כספי המסים שלכם ולעשות את עבודת הכנסת כפי שעושים אותה כבר עשרות שנים וכפי שהיא קבועה בחוק – לבין ראש ממשלה חסר מעצורים שחושב משום מה שהקופה הציבורית מכילה את הכסף הפרטי שלו. אדם שלא רוצה שאיש יוכל לפקח על עבודתו ולחשוף את הדילים המלוכלכים שהוא סוגר על חשבון הציבור.

    אני לא זזה מפה. אם צריך נישאר פה כל הלילה, ומחר, ומחרתיים, ועד מתי שצריך, כדי לעצור את הביזיון הזה.



    למה את לא מחייכת?

    "למה את לא מחייכת?", "למה את משדרת את הדיון בפייסבוק?", "בולגרי נחשב מזרחי?", "לא נמאס לך?", "אולי תאכלי משהו?"

    דוד ביטן, מיקי זוהר והחברים שלהם בוועדת הכספים עשו הלילה הכל – אבל הכל – כדי לא לדבר על השערורייה הענקית שהולכת לעבור בכנסת במסגרת התקציב הדו שנתי. כדי לא לדבר על כך שהממשלה החליטה להוציא מידי הכנסת את המחויבות הכי גדולה שלנו לציבור – לפקח על מה קורה לכסף שלכם.

    בישיבה מביכה שנמשכה 13 שעות, וחלקכם צפיתם בה כאן, היה אפשר לראות איך יו״ר הקואליציה וחבריו פשוט מאבדים את זה. שוביניסטים, גזענים, זחוחים וגסים, חברי הקואליציה הראו איך הם מתפקדים תחת לחץ. ולמה הם בלחץ?

    כי אתם צופים.

    הם לא רצו שתראו מה קורה כאן. תבינו: דיוני הכנסת משודרים באתר הוועדה תמיד, כחוק. אבל במהלך הדיון אתמול חברי הקואליציה איימו שהם יפסיקו את השידור. איזה מזל שהם כבר לא יכולים לעשות דברים כאלה – כי לנו יש את פייסבוק, ואחד את השני.
    מרגע שהחלטתי לשדר לכם כאן את הדיון, בקואליציה נכנסו להיסטריה.

    מדוע? כי הם יודעים שהתקציב שהם יאשרו בקרוב הוא בושה גדולה. הם יודעים שאם תראו מה יש בו – תרתחו כמוני. לכן הם התחרפנו כשהבינו שאלפים צופים בנו, בשידור ישיר בפייסבוק. לכן הם הצביעו נגד כל ההסתייגויות שלי לחוק. אחר כך הם גם טענו שההסתייגויות שלי מיותרות. הנה טעימה מההסתיגויות ה״מיותרות״ האלה:

    • דרשתי שהממשלה תחשוף כמה מכספי התקציב יושקעו בפריפריה.
    • דרשתי שהממשלה תחשוף כמה כסף יושקע ברכישת דירות לדיור הציבורי לעומת כמה זכאים לדיור ציבורי מסתובבים ברחוב ללא קורת גג.
    • דרשתי שכל אחד ממשרדי הממשלה הרלוונטיים יראה את החלקים בתקציב שיוקדשו למלחמה בעוני ויסביר מה תכנית העבודה שלו בנושא.
    • דרשתי שכל הפרטה של שירות בסיסי במסגרת התקציב תועבר רק לצד תכנית כלכלית ותכנית פיקוח מסודרת שתבטיח שירות איכותי לאזרח במקום זריקת האחריות הרגילה.
    • והיו לי עוד כמה מאות רעיונות לשיפורים.

    דוד ביטן וחבריו הפילו את כולם כי בממשלה רוצים שהתקציב יישאר הסוד שלנו. אם הם היו חושבים שהתקציב שלהם יהיה מוצלח – הם היו מפרסמים אותו בעצמם, בקול גדול, ומחכים למחיאות כפיים.

    אבל לא: הם ציפו שניתן להם פשוט להחליק מתחת לאף שלכם את ההחלטה הכי קריטית ומשפיעה על הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות. הם ציפו שלא נדרוש מהם להסביר מה הם עושים עם הכסף שלנו.

    ביחד עם חבריי לאופוזיציה, יעל כהן-פארן ויוסי יונה חבריי לסיעה, מיקי לוי (יש עתיד) ועבדאללה אבו-מערוף (חד״ש) התעקשנו להמשיך עם ההסתיגויות, גם אם זה ידרוש את כל הלילה ואת מחר ומחרתיים.

    בקואליציה הציעו לנו להתקפל בתמורה לכספים שיעבירו לנו, כדי שנוכל לחלק למי שנרצה. אתם קולטים? הם ציפו שאנחנו נסכים לסחור איתם, בכסף שלכם!! לא יאמן כמה שזה מבחיל ומביש. אבל יש פה אנשים שפשוט חושבים שזו הפוליטיקה. שככה זה עובד.
    הם לא קולטים שהדברים השתנו.

    בניגוד למה שהם התרגלו לחשוב, המטרה של פוליטיקה היא לא לסגור דילים וקומבינות על הגב שלכם בדלת האחורית. המטרה היא באמת לשנות. לבוא לפה כל בוקר ולהילחם בכל כוחנו כדי שהחיים של אזרחי ישראל יהיו טובים ובטוחים יותר.
    כל כך פשוט וכל כך חשוב.

    לכן, למרות הכל, אנחנו נמשיך להילחם. מחר יתקיים דיון נוסף על התקציב – וגם אותו אחשוף בפניכם כאן. בואו. השקיפות מבהילה אותם רק כי יש להם מה להסתיר.


    מכל ההכפשות והקללות האישיות מאוד ששמעתי אתמול מחברי הקואליציה, היתה רק אחת שבאמת עצבנה אותי. ״למה את לא מחייכת?״.
    חה״כ דוד ביטן, למה אני לא מחייכת, אתה שואל? כי הקרקס שאתם עושים מהמדינה ממש לא מצחיק אותי. אני מתביישת בכם. אני מתביישת בכל מה שאתם מייצגים. אני יודעת כמה קשה אנשים כאן עובדים עבור הכסף שלהם, ומצפה מכם להתייחס אליו בחרדת קודש. מגיע למדינה שלנו הרבה, הרבה יותר.

    תודה לכל מי שהיו כאן איתי בלילה. נחזור מחר.

    וזה וידאו הסיכום שהעליתי בשידור ישיר מהוועדה באחת בלילה:



    הם ניסו שוביניזם, גזענות, צרחות, דילים והטחת עלבונות, אבל לא התקפלנו וזה מה שקרה: אחרי עשרות שעות של מאבק בחוק להסתרת התקציב – הסעיף המסוכן שונה.

    כל פרטי התקציב יועברו לוועדת הכספים ולפיקוח הכנסת, כחוק וכפי שראוי בדמוקרטיה, ולא יזרמו מתחת לשולחן ומאחורי הגב של כולנו.

    קצת סדר בבלאגן שהלך פה בימים האחרונים: כבר ביום שני בלילה פניתי לוועדת הכספים בבקשה לתקן את הסעיף הבעייתי, שאיפשר לקואליציה להעביר כספים בין שנת 2017 ל-2018 מבלי להביא אותם לאישור הוועדה. מה זה אומר? שהקואליציה הייתה יכולה לסגור דילים במיליארדי שקלים מהכסף שלכם, בלי שאף אחד יוכל לנסות לעצור אותם. הם יכלו, למשל, לקצץ מיליארדים מתקציב שירותי הרווחה – בשקט בשקט, בלי שאף אחד יראה.

    בבוקר למחרת, הוועדה אכן הסכימה להכניס את השינוי שלי לחוק. אבל אז משרד האוצר התנגד – ואיתו כל חברי הקואליציה.

    שם התחיל הפיליבסטר.

    הודענו לוועדה שנמשיך להגיש הסתייגויות, גם אם זה יקח כל הלילה, והבוקר, והיום שאחרי, כי אנחנו מתנגדים לטירוף הזה. אחרי שעות של הסתייגויות בקואליציה התעייפו, והגיעו אלינו עם הצעת פשרה: רק שינויים תקציביים של מעל 20% מתקנה תקציבית יגיעו לאישור ועדת כספים. זה אולי נשמע לחלקכם טכני, אבל זה ממש לא. אם היינו מסכימים על זה, היינו גורמים לכך שכשבצלאל סמוטריץ׳, למשל, סוחט מהממשלה 5 מיליון שקלים בשביל החברים שלו – לא היתה לנו שום דרך לראות את זה בתקציב, או לדעת שעל זה אנחנו מצביעים. אם היו מעלימים פתאום 10 מיליון שקלים מהסיוע למחוסרי דיור – לא היה אפשר לדעת על זה. אתם הייתם מסכימים לזה? בטח שלא. לכן המשכנו עם ההסתייגויות אל תוך הלילה, עד שגפני סגר את הישיבה מבלי שהצביע על החוק.

    הבוקר, הקואליציה כבר הבינה שאנחנו לא מתקפלים והסכימה להכניס לחוק התחייבות שכל שינוי תקציבי יעבור דרך חברי הוועדה. זה ניצחון חשוב בקרב שרק פותח את המערכה הגדולה על התקציב.

    תודה לחברי הכנסת שנשארו כאן כל הלילה ולאלה שהצטרפו אלינו בבוקר. לחברי לסיעה יעל כהן-פארן, יוסי יונה, אראל מרגלית ומיכל בירן ולמיקי לוי ולעבדאללה אבו מערוף.

    ותודה ענקית מכל הלב לכל מי שליווה אותי כאן.

    חשוב שתראו ותדעו את מה שעובדים כל כך קשה כדי להסתיר מכם. בממשלה יודעים טוב מאוד למה הם מתביישים בתקציב הזה.

    ועכשיו, ממשיכים להילחם! לאט לאט, עם עבודה קשה, נחישות ובעיקר עמוד שדרה – ננצח את הממשלה הדורסנית והמביכה הזו. נתראה בקרוב.



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • 2015 Election



    Tomorrow, Israel will hold elections for the 20th Knesset. I will stand alongside Zionist Union head Bougie Herzog as he faces off with Netanyahu and the stagnant status quo of his government. In the moments just before the election, I wanted to share with you some of what I’ve been talking about in the lead up to them. Below are some of the interviews I’ve done with the English-speaking press; I hope you read and share. Help us give a final push for the Zionist Camp on email, Facebook and Twitter


    After a speech I gave about Zionism the Knesset floor (please watch and share here - with English subtitles) I was interviewed by NPR’s Public Radio International. Their story was about the vision I expressed in that video, and what we all want and need in Israel — a politics of hope, a politics of equality, a politics of peace. You can read the article or listen to the five-minute radio clip here.

    I also spoke with Steve Inskeep of NPR’s Morning Edition (on Purim!). He asked whether I was concerned about the future of Israel. “Of course,” I said. I told him that I am deeply concerned about whether Israel is heading into a future of peace and security — which would mean separation from the Palestinians, reaching an agreement and ending the conflict — or if are we headed towards a future of isolation from the international community, a future in which we hold on to territory no matter what, and eventually lose our Jewish majority. Listen to the clip – or read the article – here.

    Finally, here are few longer profile pieces: one that got a bit personal in the Jewish Daily Forward (here), one that focused on the budget transfers I’ve been tracking by Haaretz (here, with English video), and one that went deep into much of the work that I’m doing by the Editor in Chief of The Times of Israel here.

    Here’s Zionist Union Victory in 2015!



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר



  • בחירות 2015



    רגע ההכרעה מתקרב. בחודשים האחרונים חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה. נפגשתי מדי שבוע פנים מול פנים עם אלפי אנשים. בחוגי בית, בבתי ספר, באוניברסיטאות, בצמתים, בקניונים, אפילו על הרכבת. ביחד, ניסינו לפרק את הציניות והייאוש של שנות נתניהו, ולבנות תקווה אמיתית למהפך, ולממשלה רצינית אמיצה בראשותו של יצחק הרצוג, ממשלה שתוביל את כולנו אל עתיד בטוח ומאושר יותר.


    מיד אחרי הפריימריז, עם סקרים מעודדים, הפכנו כולנו למושא למתקפה חסרת תקדים מצד מפלגות הימין. הפחד של ביבי ובנט מאובדן השלטון לצד החשש על השקרים והשחיתויות בהתנהלות של מפלגות הימין שחשפתי בוועדת הכספים, העביר אותם על דעתם. בתחילת מערכת הבחירות הזו ניצל נפתלי בנט את ההצבעה על העלאת שכר המינימום לתעמולה. הוא עלה לדוכן והכפיש אותי באופן אישי. אך ההכפשות והשקרים המכוערים האלה לא באמת כוונו אליי או אל מפלגת העבודה, אלא בעקיפין – כלפי כל אחד ואחת מכם. כלפי כל מי שלא מסכים עם ביבי ובנט, כל מי שמאמין בדרך של צדק, של כלכלה הוגנת, של אחריות חברתית, של שלום וביטחון אמיתי. ברגע של כעס, בלי טקסט מוכן ביד, עליתי לבימת הכנסת לענות לו.

    נתנו לי שלוש דקות. השתמשתי בהן כדי לדבר על על מהי הדרך שלנו. על מהי באמת ציונות.

    ״דברים שיוצאים מהלב, נכנסים ללב״, סיכם את הנאום סגן יו״ר הכנסת, ואתם שיתפתם את הנאום שלי בהמוניכם והנאום הגיע בתוך יממה אחת לקרוב למיליון צפיות.

    עכשיו, רגע לפני ההכרעה,
    הכנו לכם תזכורת. מוזמנים לשתף ולהפיץ.

    אם עוד לא יצא לכם, מוזמנים גם לצפות בנאום המקורי:

    אגב, גם "ארץ נהדרת" הכינו גרסה משעשעת משלהם לנאום, שאתם יכולים למצוא כאן



    אנחנו המהפך

    מחר בבוקר, תניחו את הציניות בצד. כל כך הרבה ספינים ראינו בחודשים האחרונים – הסרטון של מושיק גלאמין, שופטי ועדת פרס ישראל בספרות, הנאום בקונגרס, הבקבוקים ומה לא. אבל הבחירות האלו הן לא על אף אחד מהנושאים האלה. הבחירות האלו הן עלינו. על מי אנחנו רוצים להיות, על הדרך שבה המדינה האהובה שלנו צועדת. הבחירות האלו הן בחירה בין שתי דרכים נפרדות: בין קפיטליזם קיצוני לבין ערבות הדדית וכלכלה שמעמידה את האזרח במרכז. בין הסכם מדיני וחיזוק הברית עם המערב, לבין קיפאון מדיני, בידוד בינלאומי וסיכון שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל. בין פוליטיקה של קיפאון וייאוש, לבין פוליטיקה שמציגה פתרונות, שמביטה במציאות באופן רצינואלי, שחושבת כל הזמן איך להפוך את החלומות הגדולים ביותר למציאות.

    אנחנו מוכרחים לנצח.

    ואנחנו צריכים אתכם איתנו. תרימו עוד טלפון לחבר מתלבט. שכנעו עוד קרוב משפחה לבוא להצביע. אל תוותרו על אף קול.

    יש לנו 24 שעות לעשות פה מהפך.


    ואז תתחיל העבודה הקשה באמת.

    בהצלחה לכולנו,



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il



  • סתיו שפיר



    את השנתיים הראשונות שלי בכנסת הקדשתי למאבק עיקש בשיטה המושחתת שבאמצעותה מנהלת הממשלה, ללא כל בקרה ופיקוח, את כספי הציבור הישראלי. היום, אחרי חודשים ארוכים של מאבק ציבורי, פרלמנטרי ומשפטי, ברור שוועדת הכספים עברה מהפכה. במשך עשרות שנים שיחקה הוועדה באין מפריע בכספי המסים שלנו, והזרימה עשרות מיליארד שקלים, מתחת לשולחן, לטובת דילים פוליטיים וקומבינות מפוקפקות. אני החלטתי לשים לזה סוף.



    במדינת ישראל יש שני תקציבים: תקציב המדינה, שמאושר על-ידי חברי הכנסת וחשוף לציבור, ותקציב שני – התקציב הסודי – שעובר בצינור המהיר של ועדת הכספים. רגע אחרי אישור תקציב המדינה מתחילות קבוצות אינטרסים לסחוט את הקופה הציבורית ולנהוג בה כאילו הייתה הארנק הפרטי שלהן. במהלך השנה יותר מ-50 מיליארד שקל (כ-87% מסעיפי התקציב!) משנים את ייעודם המקורי, תחת מעטה הסודיות של ועדת הכספים, עד שאין זכר לתקציב המקורי שאותו אישרה הכנסת. מנגנון הצללים הזה מאפשר לממשלה להסתיר תקציבים, להזרים סכומי עתק בלי שום פיקוח ולשקר לציבור לגבי האופן שבו משתמשים בכסף שלו.

    עד לפני שנה התבצעה המסחרה הזאת בדיון מזורז בוועדה, שארך לא יותר משתי דקות. הח"כים אישרו טבלאות עמוסות קיצוצים שהם קיבלו שעה בלבד קודם לכן, וכך חרצו את גורלם של עשרות מיליארדים – בלי לדעת בכלל על מה הם מצביעים.



    הדבר הראשון שדרשתי היה לקבל מראש, לראשונה אי-פעם, כל בקשה לשינוי בתקציב המדינה. המצב שבו ח"כים משמשים חותמת גומי לקומבינות המלוכלכות של משרד האוצר – נגמר. הקמתי צוות של מאות מתנדבים שישבו מדי שבוע על המסמכים ועקבו יחד איתי אחרי כל שקל. כך הצלחנו לחשוף ולהילחם בעשרות דילים פוליטיים: נלחמתי בקיצוץ חסר אחריות של 1.4 מיליארד שקלים מחסכונות הציבור בביטוח הלאומי, בהזרמה חשאית של עשרות מיליונים לעמותות הפוליטיות של אנשי הבית היהודי, בבונוסים תקציביים של יותר ממיליארד שקל להתנחלויות על חשבון הגליל והנגב, בקיצוצים סודיים בתקציבי משרד הבריאות, ניצולי השואה, התחבורה הציבורית, ועוד ועוד.



    מהצבעה מזורזת בשולי הישיבה הצלחתי להפוך כל העברה תקציבית למלחמה של ממש על סדר העדיפויות הלאומי של מדינת ישראל. המאבק הזה קומם עליי את כל הגורמים החזקים שנהנו עד כה מהשיטה – מהלוביסטים החזקים, דרך עמותות פוליטיות של הימין הקיצוני ועד משרד ראש הממשלה. בכל פעם שחשפתי את הקומבינות של אותם גורמים אינטרסנטיים, יו"ר הוועדה, ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הורה להוציא אותי מהחדר בניסיון להשתיק אותי פעם אחר פעם.


    לא ויתרתי. הגשתי עתירה לבית המשפט העליון בטענה שהשיטה המניפולטיבית שבה מנוהלת ועדת הכספים נוגדת את החוק. בהחלטה חסרת-תקדים ביקרו השופטים את המצב הקיים והורו למשרד האוצר לגבש איתי נוהל חדש – שקוף, עדכני ותקין. המאבק זכה לתהודה ציבורית ותקשורתית רבה, ובזכותו נבחרתי כאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר על כלכלת ישראל בשני העיתונים הכלכליים המובילים במדינה.



    הישג משמעותי נוסף בקדנציה הזו היה אימוץ הצעת החוק שלי לשכירות הוגנת על-ידי הממשלה. כך הצלחתי להפוך את הדרישה הבסיסית ביותר של המחאה החברתית שהייתי בין ראשיה – תיקון שוק השכירות הפרוץ – למדיניות רשמית. גיבשתי קואליציה רחבה של ח"כים מימין ומשמאל שחתמו על הצעת החוק, וגייסתי את תמיכתם של ראשי הערים הגדולות בישראל ושל התאחדות הסטודנטים. יחד יצאנו בקמפיין ציבורי בכל רחבי הארץ שבמסגרתו החתמנו אלפי צעירים על תמיכה בהצעת החוק.


    הלחץ עבד: באוקטובר 2014 הודיעו משרדי האוצר והמשפטים שהם מקבלים את עקרונות ההצעה שלי לפיקוח על עליית שכר הדירה ולהסדרת היחסים בין שוכר למשכיר. הצלחתי לגרום לממשלה לשנות את עמדתה המסורתית כלפי שוק השכירות – ולהעניק, סוף-סוף, תקווה לשני מיליון שוכרי דירות בישראל שנאנקים תחת המחירים הבלתי-אפשריים.



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    כדי שאוכל להמשיך בכל הפעילות והמאבקים שקראתם עליהם כאן, אני מבקשת את אמונכם ואת תמיכתכם בי בבחירות הפנימיות לרשימת מפלגת העבודה שייערכו ב-13.1.2015.

    יחד נמשיך להיאבק על סדר העדיפויות הלאומי, נילחם בשיטה הרקובה של חלוקת כספי הציבור, נקדם שקיפות שלטונית והוגנות כלכלית, ונחתור לצדק חברתי, דמוקרטיה ושלום.

    מוזמנים להתעדכן בעבודה שלי גם בפייסבוק , ולהירשם לעדכון חודשי ממני באמצעות שליחת מייל לכתובת sshaffir@knesset.gov.il. אם אתם רוצים לסייע לנו בשבועות הקרובים הירשמו כאן ולתרום אפשר דרך לחיצה כאן.

    סתיו שפיר



  • ניוזלטר חודש נובמבר 2014


    נובמבר 2014


    כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי – לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים.


    זה הזמן שלנו

    למרות התחושה בציבור שמדובר במערכת בחירות מיותרת ובזבוז של כספי המסים, זו ההזדמנות שלנו למהפך. ממשלת נתניהו כשלה בתפקידה פעם אחר פעם, ובכל יום נוסף היא מסבה עוד נזק לחברה הישראלית – לביטחון שלנו, לכלכלה שלנו, למערכת החינוך, לבתי החולים, לשכר שלנו. ישראל היתה תקועה עם ביבי יותר מדי זמן. הבחירות הקרובות הן הזדמנות אמיתית לשינוי.

    רגע לפני שמתחילה מערכת הבחירות הכללית, ייערכו בחירות פנימיות במפלגת העבודה בהן ייבחרו מחדש חברי הכנסת שירכיבו את הרשימה. גם אני עומדת, מחדש, לבחירתם של חברי מפלגת העבודה. אני אשמח מאוד לעזרתכם בחודש הקרוב: בשטח, בטלפונים, בפייסבוק, בארגון חוגי בית, בקלפיות.

    בשנתיים האחרונות עבדתי ימים ולילות, הכי קשה שרק אפשר, בשבילכם. עכשיו אני צריכה אתכם איתי.
    הרשמו כאן וניצור אתכם קשר.



    מחטפים על חשבוננו על הדקה ה-90

    רגע לפני שכל המערכת נכנסה לטרפת הבחירות עוד נאבקנו על תקציב 2015, והדרך החפוזה וחסרת האחריות שבה עבדה הממשלה על התקציב בישרה הרבה על המשך הדרך. חברי הכנסת קיבלו שבע שעות לעיין בתקציב לפני ההצבעה עליו בקריאה טרומית. רק שתבינו את גודל האבסורד – מדובר בשבע שעות לקריאת 1611 עמודים, ובהם אלפי סעיפים, שכל אחד מהם הולך להשפיע על החיים של אזרחי ישראל. איך ייראה התור למיון בבתי החולים שלנו, כמה צפופות יהיו הכיתות של הילדים שלנו, האם יהיה לנו אוטובוס לעבודה בבוקר – כל זה מופיע בתקציב המדינה. ומה שלא מופיע – לא קיים.

    ההחלטה להביא את התקציב להצבעה בכזו מהירות משמעה עקיפת הכנסת, כאילו חברי הכנסת הם בובות נטולות אינטליגנציה עצמאית ואין להם כל משמעות. פגיעה ביכולתם של נבחרי הציבור ללמוד את הנושאים שעליהם הם מצביעים היא פגיעה בציבור כולו. לכן לא היתה לנו ברירה, וביחד עם כל חבריי לסיעת העבודה, ועם יו"ר וועדת הכספים לשעבר ח"כ משה גפני עתרנו לבית המשפט העליון בניסיון למנוע את המעקף הבוטה הזה של הכנסת. לצערי, בית המשפט לא קיבל את עמדתנו. בדיון שנערך כמה שעות לאחר מכן במליאה ביקשתי להראות לציבור מה נתבקשנו לקרוא בזמן מועט כל כך והסתבר לי, להפתעתי, שהכנסת חוששת אפילו שהציבור יראה את הקופסה שבתוכה מגיע ספר התקציב. בניגוד לתקנון הכנסת ובניגוד לכל היגיון, ממלא המקום של יו"ר הכנסת דרש מהסדרנים לקחת ממני את התקציב. אתם מוזמנים לצפות בנאום שלי כאן, שזכה כבר ל-180 אלף צפיות בפייסבוק.

    לשמחתי, אני לא היחידה שמצאה את ההתנהגות הזאת מוזרה, וחברי הפאנל של מועדון לילה בערוץ 2 הזמינו אותי כדי שאספר להם מה בדיוק קרה באותו לילה במליאה ולמה הממשלה כ"כ מתאמצת להסתיר את התקציב.

    בינתיים, ולמרות שסדר היום עוסק בבחירות, בוועדת הכספים ממשיכים כרגיל: חברי הממשלה מנסים לסחוט את הקופה הציבורית לצרכיהם, עד השקל האחרון. השבוע התבקשנו להצביע על קיצוץ של 900 מיליון שקלים בתקציב התחבורה הציבורית (!) זאת אחרי שרק לפני ארבעה חודשים קוצצו עוד 125 מיליון שקלים בתחבורה הציבורית. בתקציב 2015, שכבר לא יעבור, התכוונה הממשלה לקצץ עוד 24%, מתעלמת מהעובדה שתחבורה ציבורית היא הפתרון הטוב ביותר להקטנת מספר הנפגעים בדרכים, ליצירת זמינות מקומות עבודה, דיור בר השגה, וגם מניעת זיהום אוויר. עוד שקר גיליתי בתקציב הבריאות. בשעה שהובטח לנו גידול של מיליארדים בתקציב הבריאות לטובת חיזוק הרפואה הציבורית, הסתבר שהמציאות נראית אחרת לגמרי. האזינו לראיון שלי אצל קרן נויבך השבוע שבו חשפתי את המחדל.



    מכירים את זה שמעלים לכם את שכר הדירה?

    בעקבות כינוס החירום שערכתי לקידום החוק לשכירות הוגנת יחד עם חברי להצעת החוק חברי הכנסת חיליק בר ואורלי לוי-אבקסיס, התאחדות הסטודנטים ונציגי אגודות הסטודנטים מכל הארץ, זכינו בתחילת החודש לגיבוי מצד משרד המשפטים ומשרד האוצר שפרסמו את תזכיר חוק המבוסס על הצעת החוק שלנו.

    בשנה האחרונה ערכנו עשרות מפגשים בכל רחבי הארץ במטרה לגייס את הציבור הרחב לתמוך בהצעת החוק. אלפי סטודנטים הצטרפו בתמיכה בהצעת החוק ומשכירי דירות רבים החליטו ליישם את עיקריה כבר עכשיו. בשבוע שעבר החלטנו לנסות רעיון יצירתי: הזמנו סטנדאפיסטים, שוכרי דירות, לספר על טראומות הדיור שלהם בערב מיוחד שבו הצטופפו מאות שוכרי דירות זועמים בתמיכה בחוק. תודה גדולה לגיא אדלר, לילך ברנע לשם, תם אהרון, לילך וולך, תומר פישמן וגלית חוגי שהוכיחו שאפשר לקדם חוקים גם בדרך אחרת. ותודה גם לחברי דור חדש מאוניברסיטת תל אביב ולחברי המשמרת הצעירה על שיתוף הפעולה הנפלא והחשוב הזה.


    אתם מוזמנים לשמוע קצת בדיחות בכתבות בערוץ 2, גלי צה"ל, בטיים אאוט, ובכלכליסט, ואת הקטעים במלואם נעלה במהלך השבוע בעמוד החוק לשכירות הוגנת אז כדאי לעשות לייק כאן.

    לצערי, רגע לפני שהחוק עלה להצבעה, ראש הממשלה החליט לפרק את הקואליציה שלו ולהפנות עורף לשני מיליון שוכרי הדירות בישראל שכבר הרגישו סוף סוף שלמישהו אכפת מהם. אני אמשיך להיאבק למענם בכל דרך אפשרית עד שנוכל להבטיח כי בכנסת הקרובה זה יהיה החוק הראשון שיעבור.



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר

    זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו – sshaffir@knesset.gov.il

    שיהיה חודש של עשייה!



  • November 2014 Newsletter


    November 2014



    This Is Our Time

    While I recognize the public's understanding that the unnecessary upcoming elections will be a waste of taxpayer money, these elections are also our chance to stage a revolution.The sense of immobility, despair and cynicism that dominate Minister's decision-making processes today, can be replaced with a whole new lexicon. If up until now Israel was stuck with Bibi, the time has come to understand the we're not talking about a heavenly decree and that these elections are a real opportunity for change.

    The moment before the entire political system goes into overdrive for the elections, it is important to me to continue to expose the happenings in the discussions on the budget and the government's relationship to your money. The Knesset discussion of the 2015 budget began with a peculiar, unprecedented level of shadiness: Members of Knesset were given seven hours to "read" at the budget before they were asked to cast a preliminary vote. Allow me to describe the magnitude of the absurdity: The national budget is a 1,116 page document with thousands of sections and subsections, each of which impacts the lives of Israeli citizens — how the line at our doctor's office will look, how crowded our classrooms will be, whether or not there will be a bus to take to work in the morning — these all appear in the national budget. What doesn't appear — doesn't exist.

    The decision to bring the budget to a vote at this speed constitutes bypassing the democratic process, as though Knesset Members are mindless puppets with no significance. When elected officials are prevented from looking into and studying the subjects they're asked to vote on its bad for everyone, most of all the Israeli public. This is why we had no choice: together with all of the members of the Labor Party, and MK Moshe Gafni who sits with me on the Finance Committee, we petitioned the High Court to prevent this bypassing of the Knesset. Unfortunately, the High Court did not accept our position and a few hours after the court's rejection, we held a discussion in which I spoke on the floor of the Knesset. I tried to show the public the box that held this tremendous budget that we were asked to read in so little time, but to my surprise, my request was refused. Apparently the Knesset is afraid that to show the public the box that contains all 1,116 pages of our national budget. And so, in violation of Knesset procedure, and in violation of all logic, the substitute Speaker of the Knesset demanded that the ushers physically take the budget out of my hands.

    You can watch the speech, which includes this absurd interaction.

    Thankfully, I'm not the only one who thought that this oppositionism odd — members of my panel on Channel 2 agreed with me. They invited me to tell them what exactly happened that night on the Knesset floor, and why the government is trying so hard to hide the budget. The clip of that discussion is here: https://www.youtube.com/watch?v=5Jg4hLtXEY8

    In the meantime, despite the fact that today's political agenda is now highly focused on elections, the Finance Committee continued as usual: Members of the government are still squeezing the public purse for their own needs, down to he last shekel. This week we were asked to vote on a budget cut of NIS 900 million to the public transportation budget (!) only four months after we had been asked to cut NIS 125 million from the very same budget. The government's 2015 national budget, which will clearly not be passed, contained another 24% cut, and ignores the fact that public transportation is the best solution to cut down on the number of car accidents, available jobs, affordable housing, and pollution prevention. Another lie I discovered in the health budget: while we were promised billions to increase the health budget to strengthen the public health system, it turns out that reality looks completely different. Listen to my interview with Keren Neuibach this week in which I discuss it.



    You Know How They Raise Your Rent All The Time?

    Last month I held an emergency conference in the Knesset last month for the advancement of the Fair Rent Bill together with my fellow Members of Knesset Hilik Bar and Orly Levy-Abekasis, the Student Association and representatives of the Student Union from across Israel, demanding that the law be passed during the Knesset's winter session. This month we were informed that Knesset had heard our call. The Justice Ministry and the Finance Ministry finally issued a Memorandum of Law based on our bill.

    This past year we've held dozens of meetings across Israel to garner support in the broader public for our proposed bill. Thousands of students joined in support, as did many landlords who have decided to implement the bill's principles now — and all of this even before the law passed. Last week we decided to try a creative idea: we invited stand-up comedians, renters, to tell us about their housing troubles and traumas at a special evening crowded with hundreds of angry renters who came out in support of the bill. A huge thank you to Guy Eldar, Lilach Barnea-Leshem, Tom Aharon, Lilach Vilch, Tomer Fishman and Gilat Hugi who proved that it is possible to push for legislation in new ways. Another thank you to the members of "Dor Hadash" from Tel Aviv University and to members of the Young Guard for their important and marvelous participation.

    You are invited to hear some of the jokes in a piece that Galei Tzahal Radio did for the radio, and a write up in Calcalist. The full sketches will be uploaded this week to the website of Fair Rent — its worth a "like" on Facebook.

    Unfortunately, despite the enormous progress we have made, the Prime Minister has decided to break up his coalition and turn his back on two million Israeli renters who finally felt that, at long last, someone cared about them. I will continue to fight for them in any way possible until we can ensure that Israel will also provide a fair rent.



    עקבו אחרי בפייסבוקעקבו אחרי באינסטגרםעקבו אחרי בטוויטר